אישה-ילדה-בובה

אני אשיר לך שיר
על דברים, גברים,
שערות בתחתונים,
ריבת שזיפים,
בדוכן של תמרוקים.
זיפים בשפתיים
המגולחות שלך
דוקרות שורפות.

מתוך 3 שירי אהבה , 2002 של מיכל ברוך

מה קורה בדימונה?
"בדרך כלל בתחום האיור, אתה עושה דברים בשביל אחרים - אם זה איור לכתבה או עבודה במשרד פרסום. אז הקמנו את דימונה כדי לייצר לעצמנו במה לעשות את הדברים שלנו. דימונה נעשתה לא לשם מטרה רווחית אלא כדי לעשות מה שאנחנו רוצים, ליצור איזושהי מסגרת קבוצתית ושיח על עבודה."

דימונה עסוקה בתכנים פוליטיים?
"לא, הם אוטוביוגרפים דמיוניים, מהעולם והחיים שלנו. בקומיקס הראשון של דימונה היה איזה שלב אחרי הלימודים שאמא שלי החליטה שאני צריכה למצוא בעל, אז עשיתי קומיקס על חנות ברחוב אלנבי שמוכרים בה בעלים. שם הבחורה לוקחת שלושה גברים ועוברת אתם מבחנים שונים של זוגיות. הספר השני מדבר על פנטזיה של להיות כוכב רוק. גם אצל האחרים בקבוצה, השימוש בחוויות קטנות שנתקלים בהם והולכים אתם בדמיון נורא רחוק, דומה. דימונה היא הבייבי של כולנו."

יש משהו ישיר ואולי קצת לא מסתורי באיור, לא?
זאת אמנות מאד תקשורתית וחשוב לי תמיד שהצופה יבין בדיוק מה יש לי להגיד, שלא יבואו פרשנויות. מה שיש זה מה שיש. אם אתה מאייר טוב אז הסטייה היא לא גדולה, היא מאד ברורה. כשאני עושה עבודה, אני לא רוצה להסביר למישהו מה הוא רואה, כמו בסרט."

כמו בסרט הוליוודי?
"כשאתה בא ומעביר רעיון מסוים, גם אם הוא מופשט, איכשהו הצופה עושה את ההקשר ומבין את זה. אבל אחד הדברים שמגבילים אותנו בתור מאיירים לעיתונים, הוא שאנחנו עובדים כשכירי ציור - האיור צריך להראות בדיוק מה יש בכתבה. ואני לא אוהבת סרטים הוליוודיים בגלל שאין בהם אנשים אמיתיים. אני אוהבת את מייק לי וטים ברטון אלילי. אני אוהבת את הסיפורים הקטנים של החיים, רגעים מסוימים מהם אני לוקחת חומרים לעבודות שלי, אמנות רחוב, קיר מלא בהזמנות ופוסטרים."

מה צריך לקרות כדי שהקומיקס יפרח?
"אני חושבת שהוצאות ספרים צריכות להיות יותר פתוחות ולתת יותר אמון, לדחוף את העניין. כמו שירה. כמה ספרי שירה רבי מכר יש? אנחנו מפיקים את כל העניין מכספנו ומאד הייתי רוצה שהוצאת ספרים תקרא לנו. זה מאד יפה שמבוגרים, שבדרך כלל קוראים אותיות ולא דימויים, יכולים לקרוא קומיקס שיכול לקחת אותם למקומות אחרים."

העבודות שלך בהן מופיעות הילדות הן למבוגרים בלבד?
יש לי סדרה של ילדות, הגיבורות שלי, שאני מתעסקת אתם המון זמן. אני מוצאת את עצמי מציירת רק נשים וילדות, לא יודעת למה. אני לא רוצה להישמע כמו דנה ספקטור או כמו כל הבחורות שמתעסקות בעולם שלהם – בסקס, חברה, נשיות – אבל אני מוצאת את עצמי עם זה בעבודות. הן גם מחבקות בובות מתנפחות - יש לי אוסף של בובות מתנפחות כי זה נורא חמוד. הבית שלי מלא בחיות ואפילו לא צריך להאכיל אותן, זה מין עולם עם דמויות מתנפחות, צבעוניות, קיטש, כל הוורוד הזה, מצד שני, זו גם בובה מתנפחת.”

יש לחיבור הזה בין ילדות לסקס מגע ביקורתי?
"אני רואה את הילדות הקטנות שמתעסקות עם אופנה ומותגים ושלובשות את המראה המפתה, והן כבר לא ילדות קטנות, הן כאילו. נראה לי לא נכון שילדות שואלות אותי מה הפירמה של התיק שלי כשאני נכנסת לכיתה ללמד. לעומת זאת, מגמה הפוכה קורת אצל נשים בנות גילי שמתלבשות כמו ילדות קטנות, נשים שמנסות ללבוש על עצמן את המראה התמים. מכאן באה העמידה של הבובה סקס והחיבוק הכאילו מתפנק."

איפה את בסקאלה הזאת של הפיתוי והתמימות?
"אני לא חושבת שאני תמימה, אבל אני כבר גדולה, מותר לי. מיניות זה כיף - אבל חכו שנייה, ילדות, אל תלבשו תפקיד שאין לכן מושג מהו. הן כאילו נראות מפתות אבל זה עוד לא שם. אני את החבר שלי מפתה."

ובצד האחר אהבה?
"אהבה זה הכי חשוב אבל להרבה דברים, לאו דווקא לזוגיות. אני מטבעי אדם זוגי, אז טוב לי. יש לי אהבה גדולה ולפעמים אני מאד שמחה ללבוש מסכה של מישהו אחר, של פיתוי. זה משהו שמחזק קשר. אנטי פיתוי זה רק בהקשר של הילדות, אבל בטח, זה חשוב."

נראה שאת מעדיפה לדבר על עצמך בדרכים עקיפות.
"אני מעדיפה ליצור דברים ושהם ידברו בשמי. אני נורא מפחדת שכל זה זיוני שכל שמתרחקים מהתכל'ס, ממה שיש. אני מעדיפה שהעבודה תדבר במקומי למרות שאני מודעת לזה שבשביל שזה יקרה אתה צריך ליחצן את עצמך. אבל אני עובדת על דמות וירטואלית שתעזור לי להתרחק מכל העניינים האלה ותספר במקומי."

דמות שדומה לך?
"לא. היא תהיה עם שיער שחור כמו רוב הדמויות שלי."

ילדה?
"באמצע. יהיו לה אלמנטים מעולם הילדות, כמו כולנו. היא תבוא ותדבר ולי יהיה את המקום הפרטי שלי שלא יתערבב, למרות שזה לא מקצוע של אנשים מפורסמים. אם תקרא ראיון, אז זה יהיה איתה."

ג'לי-גירל?
"היא לא נולדה עם שם, כמו מיכל ברוך, אלא משהו שלא מחייב לייצג משהו. אין לה מוצא, אין מאיפה ההורים עלו, ואם סבתא שלה הייתה בשואה. גם אין לה תעודת זהות, כי הרבה פעמים כשמזמינים ממני קומיקס מחו"ל, נורא רוצים לראות משהו ישראלי, אז אני כאילו מחויבת. נורא מחפשים את העניין המקומי, אז ההתייחסות אליה תהיה אחרת."

איזה מן טיפוס היא? במה היא טובה?
"בלטפל בחתולים. היא כיפית, היא מרשה לעצמה לעשות מה שהיא רוצה כי אף אחד לא יכול להגיד לה כלום. אם משהו מעצבן אותה ולא מתאים לה שהוא יהיה, אז הוא נעלם, באמת. בלי אקדחים, אבל באמצעים אחרים. אם בא לה לצאת לרחוב רק עם תחתונים, אז היא יוצאת ככה ואף אחד לא יסתכל עליה באופן מוזר. היא לא חייבת לעצור להגיד שלום לאנשים כשלא בא לה. היא תחיה את החיים שכל אחד היה רוצה לחיות - בלי כל הגינונים המיותרים."

ואילו מין חיים את היית רוצה?
"נראה לי שאני מתקרבת לחיים שאני רוצה לחיות. אני רוצה להתפרנס מהאמנות שלי בלי כל מיני פשרות. לא רע לי, אני עובדת בבית, אני עצמאית. אבל כן אנ הייתי רוצה ליצור רק את הדברים שמעניינים אותי, למצוא את עצמי עוסקת במיני עבודות, על מנת שאוכל לעשות את מה שאני רוצה."

מיכל ברוך מציגה בתערוכה "אמנות מותגית" בגלרית Crip!