"הציור נתן לי כלי לעבד את הטראומה": האמן משדרות שהופך את הכאב לעוצמה
דניאל אוחנה גדל בשדרות תחת מציאות ביטחונית לא פשוטה, ואחרי שחווה את השבת השחורה מקרוב - הוא החליט שהוא מסרב להישבר. בסדרת עבודות חדשה שיציג בתערוכה "קולות העוטף", שתיפתח בשבוע הבא במרכז עמיעד ביפו, הוא מציב במרכז את דמות העז כסמל לפגיעות לצד חוסן ועקשנות, ויוצר ממקום אופטימי: "הייתי רוצה שיראו את העוטף דרך כוח החיים והעוצמה שצומחת מתוכו"
המציאות היומיומית בעוטף עזה מלווה את האמן דניאל אוחנה עוד הרבה לפני שהתחיל ליצור. כתושב שדרות שגדל בעיר, החוויות המעצבות של ילדותו הפכו לחלק בלתי נפרד ממנגנון ההישרדות שלו. "לגדול בשדרות אומר שפסקול הילדות שלך מורכב מאזעקות ומספירה של שניות בריצה למרחב מוגן", הוא מספר בריאיון לרשת 13. "אתה מפתח כילד מנגנון הגנה, סוג של נורמליזציה למצב שהוא לחלוטין לא נורמלי".
נקודת השבר האישית והקולקטיבית הגיעה ב-7 באוקטובר, כשאוחנה היה נצור בביתו, בשכונה הסמוכה לקרב הקשה שהתרחש על תחנת המשטרה בשדרות. "כשאתה רואה את העיר שלך נקרעת, מאבדת אנשים ואתה עצמך נעקר מהבית - הקרקע נשמטת לחלוטין", הוא משחזר, אבל בוחר להמשיך ליצור דווקא מתוך אופטימיות ותקווה: "זאת החלטה מודעת לסרב להישבר. כשקל מאוד לשקוע, הציור נתן לי כלי לעבד את הטראומה, להחזיר לעצמי את השליטה ולייצר משהו חי וחזק מתוך השברים".
כתבות נוספות ממדור תרבות ובידור:
החוויות המטלטלות שעבר מעצבות מחדש את יצירתו של אוחנה בסדרת עבודות חדשה שיציג בתערוכה הקבוצתית "קולות העוטף", שתיפתח ביום שני הקרוב (14 בספטמבר) במרכז עמיעד מיפו, כשבמרכז האמנות שלו עומדת דמות העז. בסיפורה של החיה, הוא מצא את עצמו ואת שדרות: "זו חיה שמלאה בסתירות. מצד אחד, היא חיה נטרפת, פגיעה וחשופה לסכנה. מצד שני, אין חיה עקשנית, חסרת פחד ושורדת ממנה. היא מסוגלת לטפס על המצוקים הכי תלולים ובתנאים הכי קשים שיש, ולעולם לא להוריד את הראש". הוא מסביר: "עבורי, העז היא שיקוף מושלם לתושבי שדרות והעוטף - פגיעים מול המציאות, אבל בעלי חוסן מטורף, עקשנות פנימית וסירוב עיקש לוותר על המקום שלנו".
כיום פועל אוחנה כאמן עצמאי במדיומים שונים - מציורי ענק על קירות במרחב הציבורי דרך עבודות סטודיו על קנבס וצילום, ועד סרטי אנימציה קצרים ובימוי. דרך היצירה, הוא שואף להחזיר חיים וצבע למרחב, ולחזק את האמונה בכוח של העם כקהילה שמסרבת להישבר.
איזה מסר היית רוצה שהמבקרים בתערוכה ייקחו איתם?
"הייתי רוצה שיראו את העוטף לא רק דרך פריזמה של הרס ואובדן, אלא דרך כוח החיים והעוצמה שצומחת מתוכו. המסר שלי הוא שיש בנו כוח פנימי עצום לשרוד ולהשתקם. האמנות לא מנסה לטשטש את הצלקות או את השריטות, אלא להראות שאפשר לקחת את הכאב הכי גדול ולהפוך אותו למקור של כוח ואופטימיות בלתי מתפשרת".
במבט קדימה, אוחנה חולם לקחת את היצירה שלו לבמות וגלריות ברחבי העולם. "לצד השאיפה המקצועית, יש בזה גם שליחות אישית - להראות שגם ילד שגדל במקום קטן, מורכב ותחת מציאות של מלחמה מתמדת, יכול לחלום בגדול ולהגיע לקנה מידה בינלאומי", הוא אומר. "המקום שממנו אתה בא לא מגביל את המקום שאליו אתה יכול להגיע".
