הצלמת שמעניקה תקווה לאנשים שבתיהם נהרסו ב-7 באוקטובר: "זה תהליך ריפוי"

פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL יוצא מחרתיים (רביעי) לדרך בפעם ה-12, ושבמהלכו הוא יוצגו בו 50 תערוכות בהשתתפות מאות צלמים מהארץ ומהעולם. אחת המציגות בפסטיבל, שיתקיים במרכז ענב ובגן העיר בתל אביב, היא שונית פלקו-זריצקי, שתציג בו את התערוכה "חפץ מעבר" – לא עוד תערוכה צילום על מלחמת "חרבות ברזל", אלא הצצה למסע רגשי מיוחד שנולד מתוך ההרס של טבח 7 באוקטובר.

"חפץ מעבר" החל מרעיון פשוט, אך חזק: לאפשר לתושבי יישובי עוטף עזה להציל חפץ אחד מביתם שנפגע בשבת השחורה, ובכך להעניק לו חיים חדשים. מאחורי הרעיון עומדת חברת הילדות של פלקו-זריצקי, טל סטרלין-הלפרין, שחזרה לארץ ממש לפני השבת השחורה אחרי שנה בארצות הברית. היא לא יכלה לשאת את המחשבה שאנשים נאלצים לנטוש את בתיהם בלי אף חפץ שיחבר אותם לעברם.

"ב-7 באוקטובר הקרקע נשמטה תחת רגליי, וחיפשתי דרך לא לשקוע בדיכאון", מספרת פלקו-זריצקי בריאיון שהעניקה לרשת 13 לרגל הפסטיבל. בהמשך, למיזם הצטרפו ארבע נשים נוספות, כל אחת מומחית בתחומה: מאיה גל – אמנית חידוש חפצים; מיכל קרסני – אוצרת, וד"ר בירי רוטנברג – ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית. תפקידה של שונית היה לתעד את רגע כניסת הדייר לביתו שנפגע, את החיפוש אחר החפץ, ואחר כך את תהליך החידוש ורגע החזרת החפץ למשתתפים. "לפני הנסיעה הראשונה לעוטף, חששתי מאוד – מהמראות, מהריחות, ובעיקר מהמפגש עם אנשים שעולמם חרב עליהם", היא מודה, "חששתי שמילה או מעשה לא במקום עלול לפגוע, וגם מהאפשרות של חדירה לפרטיות – פורנוגרפיית מלחמה".

כתבות נוספות במדור תרבות ובידור:

• "זה כמו שיקוי קסמים": כוכבי האופרה המדוברת שלא מפחדים לחלום

• כבר זמן רב שלא צפיתם בסדרה כל כך מותחת כמו הסדרה הזו

• אחרי 7 שנות הפסקה: שלומי שבת ופבלו רוזנברג חוזרים לבמות

הכוח להמשיך

למרות החשש שליווה אותה, המשתתפים עצמם היו אלה שנתנו לה את הכוח להמשיך. שניים מהם הם חנה ושלמה מרגלית מקיבוץ ניר עוז, שב-7 באוקטובר ביתם לא נשרף, אך נבזז. כדי למנוע מהמחבלים להיכנס אל הממ"ד בו שהו, הם הצמידו שידה על גלגלים לדלת הממ"ד, וערמו עליה אלבומי בולים כבדי שמנעו את פתיחתה. השניים בחרו לחדש כורסת טלוויזיה ומנורת רגל שנפגעו מיריות.

"כששמעתי את סיפור התושייה שלהם, עלה בי רעיון לצילום מבוים", מתארת שונית. ביום הצילום, הם הציבו את הכורסה והמנורה המחודשת לצד השידה עם אלבומי הבולים במרכז הכביש המקיף את הקיבוץ. חנה ביקשה לשלב בתמונה עץ שרוף שהחל ללבלב כסמל לתקווה: "התמונה תלויה היום מעל הספה שלהם בדירתם הזמנית, וכל מי שנכנס שואל עליה – זו הזדמנות נוספת עבורם לספר את שאירע להם".

במשך שנה, שונית צילמה ותיעדה את המיזם, אבל רק כשהקשיבה לפודקאסט של שרון שגב מקיבוץ בארי, היא באמת הבינה את המשמעות. בריאיון, פרופ' עירן הלפרין, בעלה של טל וחוקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הסביר כי כאשר אנשים נמצאים בטראומה, הם צריכים מישהו שיאיר להם את הדרך לתקווה. "בכך שהמיזם הראה למשתתפים שיש מה להציל מביתם ההרוס, ויחד הם תכננו איך לחדש את החפץ, הם היו צריכים לדמיין את ביתם העתידי – ובכך נולדה תקווה", אמרה.

המילים האלו פקחו את עיניה של שונית. היא הבינה שמה שהיא עושה הוא לא רק תיעוד – אלא תהליך של ריפוי: "תמיד ראיתי בעצמי סוליסטית. מאז 7 באוקטובר ובזכות הפרויקט הזה, גיליתי שהכוח שלי טמון בסובבים אותי – בלב הרחב שלהם וברצון שלהם לתרום. החיבוקים מהם טענו אותי בכוחות בכל פעם מחדש. אי אפשר להיכנס למיזם כזה, לחוות את המראות והריחות, לשמוע את קולם של אלו ששרדו את התופת מספרים על הזוועות שהתרחשו בביתם באותה שבת שחורה – ולהישאר אותו דבר".

רגע של אמונה

בסופו של דבר, המיזם עבר תהליך מרגיש עם 38 משתתפים וכ-100 חפצים. בזכותו, תושבים שחזרו אל הבתים ההרוסים שמהם פונו גילו ערך רב לחפצים שהיו מונחים בבתיהם, שלפני כן הם לא שמו אליהם לב. "בבתים שבמבט ראשון נראה שאין מה להציל משם, הכול אפר ואבק, התגלו לאחר חיפושים בין ההריסות מתכות ומסגרות של דברים שמזכירים את העבר ונותנים המשכיות", פירטה פלקו-זריצקי.

שונית עצמה מודה שלא היו לה סנטימנטים לחפצים לפני שהחלה לעבוד על המיזם. "הוא גרם לי להבין שהחפצים שסביבנו טומנים בחובם זיכרונות וחוויות, שהם מחברים אותנו לעבר שלנו", היא אומרת. "פתאום שמתי לב שגם לי יש חפצים שהולכים איתי שנים, בכל מעברי הבתים".

אנחנו שנתיים אחרי תחילת המלחמה, לדעתך לצילומים כאלו עדיין יש כוח בימינו?
"הציבור כבר ראה אינספור צילומים מאזורי האסון. דווקא מתוך המקומות האלה, מתוך ההריסות, נולדה נקודת המבט של 'חפץ מעבר'. אני רוצה להאמין שהצילומים שלי אינם מתעלמים מהכאב והטראומה – הם מכירים בו, אך גם מחפשים בתוכו ניצוץ של חיים".

על אף הקושי שנלווה לפרויקט כולו, פלקו-זריצקי ממשיכה לשמור על אופטימיות: "החפצים שנמצאו בין השרידים הופכים לסמלים של המשכיות, כוח ואפשרות לתיקון. דרך העדשה אני מבקשת להראות שהתקווה אינה שוללת את האובדן, אלא צומחת מתוכו. היא יכולה להתקיים גם לצד הזיכרון, ולהעניק לצופה רגע של אמונה ביכולת לקום ולבנות מחדש".

פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL ה-12 יתקיים ב-29-19 בנובמבר במרכז ענב ובגן העיר בתל אביב עם 50 תערוכות שבהן יוצגו צילומים מאת מאות צלמים מישראל ומהעולם. בנוסף, יתקיימו בו אירועים מיוחדים, הקרנות סרטים, שיחי אמן, סיורים מודרכים ושלל פעילויות לכל המשפחה.