שגיא דקל חן עדיין בשבי: "אשתו אמורה ללדת בכל רגע את בתם השלישית"

שגיא דקל חן, תושב ניר עוז בן 35, נחטף לעזה בשבעה באוקטובר. שגיא היה בין הראשונים שזיהה את חדירת המחבלים והוא נלחם במחבלים שפשטו על הקיבוץ עד שנחטף. אביו, פרופסור יונתן דקל חן, סיפר בריאיון ללוסי אהריש על הגבורה של בנו והרצון העז שיחזור במהרה: "הוא כנראה כבר לא בריא, אבל לפחות שיחזור חי".

לכתבות נוספות:

• החטופים שנשארו מאחור | פרויקט מיוחד
• רומי גונן עדיין בשבי: "היא עברה סוג של טיפול ביד, אבל הפצע מוזנח והיא לא יכולה להשתמש בה"
• רון שרמן עדיין בשבי: "אני לא נאיבי, אני מבין שהבן שלי הוא השכפ"ץ של סינוואר"

"הוא אבא לשתי בנות מתוקות בנות שנתיים ושש ואשתו אביטל אמורה ללדת בכל רגע, הם מחכים לבת השלישית שלהם. אביטל היא אימא שצריכה ללדת בלי בעלה האהוב על ידה. היא צריכה להתמודד יום יום שעה שעה עם השאלות של הבנות שלה, איפה אבא, מתי הוא חוזר, האם הוא בסדר ולמה אנחנו לא יכולים לחזור הביתה. לאף אחד מהשאלות האלה אין לנו תשובות".

שגיא מאוד אוהב לשפץ אוטובוסים ישנים ולהפוך אותם לשמישים ובאותו הבוקר הוא היה ליד המסגרייה של הקיבוץ ועבד על אחד האוטובוסים. "הוא היה בין הראשונים שזיהה חדירה של מחבלים והוא הזעיק את כיתת הכוננות, כדי להודיע שיש מחבלים. מה שהוא ואף אחד אחר לא ידע באותו הרגע זה שלא היה מדובר רק בעשרת המחבלים שהוא ראה אלא במאתיים חיילי קומנדו של חמאס שנכנסו לקיבוץ מחמישה מקומות שונים כדי לבזוז, לרצוח, לחטוף ולשרוף".

"הוא וחבריו עשו את מה שהם יכלו בשעות הראשונות, הכול מתוך אמונה שצה"ל תכף מגיע". אביו מספר ששגיא חזר לביתו ודאג שאביטל והבנות נעולות היטב בתוך הממ"ד ואז המשיך להילחם ולהדוף מחבלים. "בתשע וחצי איבדנו קשר איתו. הוא נחטף יחד עם עוד שמונים אנשים מקיבוץ ניר עוז לעזה".

אביו שוחח השבוע עם אנשי ממשל ביידן, אנשי קונגרס ועם שגרירים שונים. "אני נמצא בוושינגטון, אני מנצל את העובדה שאני אזרח אמריקאי-ישראלי כדי לפעול בזירה האמריקאית. כמו כל המשפחות של החטופים, אני נמצא בפעילות, הכול למען שחרור החטופים. אנחנו פועלים בשביל להחזיר את שגיא, הוא כנראה כבר לא בריא, אבל לפחות חי".