שלומי זיו עדיין בשבי: "אנחנו נשואים 14 שנה ואין לנו ילדים - הוא כל העולם שלי"
שלומי זיו עבד במסיבת הנובה כסדרן וניסה לעזור למבלים שנפצעו עד שנלקח בשבי. אשתו מירן סיפרה בריאיון לדיגיטל 13 על החשש ממצבו ("לא קיבלנו ממנו אות חיים") - ועל התקווה שהאופי המיוחד שלו מסייע לו בשבי: "יש לו לב טהור, איו לי ספק שהוא מסתדר שם"
שלומי זיו עבד כסדרן במסיבה ברעים. כשהחלה המתקפה הוא נשאר בשטח האירוע ועזר למבלים עד שנחטף לרצועת עזה. אשתו מירן סיפרה בריאיון לדיגיטל 13 על הגבורה ("הוא עזר לפצועים שנתקלו במחבלים") - ועל התקווה: "אני לא חושבת שהמדינה תפקיר את האזרחים שלה".
לכתבות נוספות:
- החטופים שנשארו מאחור | פרויקט מיוחד
- דניאל פרץ עדיין בשבי: "לא תיארתי לעצמי שאחי לא יהיה בחתונה שלי"
- אליה כהן עדיין בשבי: "אף אחד מהחטופים שחזרו לא ראה אותו - זה מאוד מדאיג"
בעלה של מירן, שלומי זיו, ושני בן דודים שלה, אביב וינאי, נסעו למסיבה ברעים. אביב היה מנהל הביטחון של האירוע ונרצח, שלומי נחטף לעזה וינאי הוא הניצול היחיד. "ינאי סיפר שהם היו יחד באזור החפ"ק, הם עזרו למבלים, גם כאלה שנכנסו להתקף חרדה וגם פצועים שהגיעו אליהם מהכביש אחרי שהם נתקלו במחבלים. שלומי הרגיע את כולם שם, הוא לקח את הפיקוד ולקח על עצמו לנסות להרגיע כמה שאפשר בסיטואציה ההזויה הזאת".
"אנחנו לא יודעים כלום על המצב שלו, אין לנו שום דבר, לא סרטון, לא תמונה. קיווינו וציפינו מאוד לקבל אות חיים מחטופים שחזרו אבל לא קיבלנו כלום". למרות שהם לא קיבלו אות חיים, הם לא מאבדים תקווה: "תמיד יש תקווה, אנחנו מאמינים בו. אני מאמינה ששלומי בחיים ולא קרה לו כלום. כשהודיעו שהוא חטוף זה נתן איזושהי תקווה, שאם הוא חטוף כנראה הוא בחיים ובסדר. אנחנו מאמינים בו שהוא יעבור את זה".
לדבריה, "שלומי הוא הבן אדם עם הלב הכי טהור שיש, הוא קודם כל רואה את האחר ורק אז רואה את עצמו. אני בטוחה שהוא מסתדר שם, אין לי ספק. אני רואה אותו יושב שם עם עוד כמה חטופים, מעביר להם את הזמן, מדבר איתם, ודואג להם. מי שאיתו, במידה ויש כאלה, המשפחות שלהם יכולות להיות רגועות, שלומי הוא אחד שידאג להם".
"למרות שלא נראה שיש אופק לשחרור אני מאמינה שמאחורי הקלעים נעשים כל המאמצים כדי להחזיר אותם, אני לא חושבת שהמדינה שלנו תפקיר את האזרחים שלה. אני מאמינה בזה ואסור לי לאבד תקווה". מירן מספרת: "אנחנו נשואים 14 שנים בלי ילדים, אנחנו העולם אחד של השני, זוג דביקים. אי אפשר לתאר את הגעגוע. היום יום עוד איכשהו עובר, אבל סופי השבוע הם נוראיים. שבת הוא יום המנוחה שלי ושלו ופתאום הוא לא פה. אני מחכה לו בבית".