"תתביישו לכם, כולכם, כלום לא מעניין אתכם? מנותקים נמאסתם"
היום הושבעה הממשלה ה-35 של מדינת ישראל, הממשלה הגדולה והמנופחת בהיסטוריה של המדינה. שרון גל שראה את ההשבעה החליט לא לשתוק על הבזבוז הנורא ולשאול אם במילא יש 34 שרים, למה אין אף אחד שאחראי על העסקים והעצמאים?
אני רוצה להתחיל הערב - שלא כמנהגנו - בכמה מילים ממני:
בכל מערכות הבחירות האחרונות הצבעתי לבנימין נתניהו – ואני לא מצטער על שום פתק עם האותיות "מחל" שהכנסתי לקפלי: אבל דווקא משום שאני יודע שנתניהו הוא מדינאי מהטובים שיש בעולם – זהיר ואחראי מבחינה ביטחונית – ובעיקר איש נבון – ציפיתי ליותר – בחלוקת התיקים. האחריות גם על גנץ וכחול לבן כמובן. זה לא העניינים הפרסונלים – והתככים בתוך המפלגות - אלא הבזבזנות! יצירת התיקים המיותרים להחריד - בהתחשב באתגרי התקופה.
והאחריות לא רק על נתניהו וגנץ: כל אחד מהפוליטיקאים שיישבעו היום אמונים למשרד חלול וחסר כל תועלת – שכל תכליתו לסדר להם ג'וב וכבוד – ועוזרים – ונהג ופינוקים – כשבסופר שבו אני עורך קניות שמעתי ביום חמישי אישה אומרת לבן שלה: "אין לנו עכשיו כסף לנקטרינות – כי זה יקר". וגם על אבטיח נוותר. וזה קרה בגבעת שמואל המבוססת. למה?
קחו למשל את אורלי לוי – השרה לעניינים קהילתיים – קחו למשל את אלקין – השר להשכלה גבוהה – שזה נתח עלוב ממשרד החינוך. קחו למשל את דודי אמסלם – איך אמרת כן לתפקיד שאין בו שום תועלת ממשית? ואלי כהן – השר לענייני מודיעין – שאינו חבר קבינט. ואורית פרקש - שקיבלה את החצי השני של המשרד המיותר הזה – שבמקור הומצא בעבור ליברמן – ופורק כעבור שנתיים ונתפר שוב למידותיו של בוגי יעלון ב-2009.
ורפי פרץ – מי למען השם צריך שר לעייני ירושלים כשיש את ראש עירייה לירושלים?
ואופיר אקוניס – שקיבל את התיק שברק תפר לשמעון פרס מחשש שיחתור תחתיו ב-1999?
ומיכאל ביטון – השר במשרד הביטחון. מי צריך אותך שם? גם אתה? תסתכל לנו בעיניים!
וחכו – כי בקרוב ימונה שר מיעוטים – וחוטובלי קיבלה את המשרד להתיישבות כדי לתקוע אצבע בעין לבנט ושקד.
אז נכון – בחירות רביעיות יעלו הרבה יותר. וישראל צריכה ממשלה מתפקדת אחרי 510 ימים בלי ממשלה – ובלי תקציב.
ובכל זאת - מה עם מראית העין?
איך תרגישו - גבירותיי ורבותיי השרים לענייני אוויר - במכונית המפנקת שלכם – בדרך ללשכה המיותרת – כשתסתכלו מהחלון על האנשים שאיבדו את כל עולמם ומתקשים לקנות פירות וירקות לילדים שלהם – כי העסק שלהם קרס? ואלה שפוטרו מהעבודה לחל"ת בלי אופק?
אילו רק היה אחד שמציל את הכבוד שלכם – היה נכנס לנתניהו או לגנץ - וביוזמתו היה אומר: תודה, אני מוותר - על התואר, על הכבוד, על השררה. אני אעבוד למען הציבור כחבר כנסת. אין בכך שום פחיתות כבוד.
ואם הכבוד גובר עליכם – ואתם כל כך עיוורים למתרחש - פוליטיקאים יקרים ואטומים – לפחות אחד מכם היה מעלה רעיון – למנות אותו – במקום השר לעייני מים – שיש לנו בשפע בזכות ההתפלה והכנרת המלאה או השרה לעייני המתנ"סים וכדומה - לשר לעייני עצמאים ועסקים קטנים. איך אף אחד מכם לא חשב על זה?
שורה תחתונה - אני חייב לומר: תתביישו לכם - כולכם. לא דוגמה אישית ולא רגישות חברתית - כלום לא מעניין אתכם: רק התואר שר – גם אם הוא ריק מתוכן. הלשכה והפאסון.
חייב לומר לכם: מנותקים, נמאסתם.