הארגון שנוסד לפני 105 שנה עדיין מהווה עדות חיה למהפכה נשית חברתית

בתחילת המאה ה-20, כאשר הציונות הפכה מתיאוריה לפעולה בארץ ישראל, בלטה אמת פשוטה: בלי חינוך, רווחה ובריאות – החלום יקרוס. בשנת 1918, עם הענקת המנדט הבריטי ואחרי הצהרת בלפור, הועבר מטה התנועה הציונית לבריטניה, שם פעלו חיים ויצמן ומובילי התנועה. בתוך האירועים המדיניים האלו נולדה יוזמה שהפכה לארגון עולמי נשי-ציוני ולשם נרדף לעשייה חברתית, שכולנו מכירים כיום כ"ויצו".

תחילת הארגון הייתה בביקור בארץ ישראל ב-1918. שלוש נשים – רבקה זיו, ד"ר ורה ויצמן ואדית עדר – נחשפו לתמונה עגומה: תמותת תינוקות גבוהה, מחסור במזון ובטיפול רפואי, חינוך לקוי ובעיקר תחושת חוסר אונים של נשות היישוב. הן שבו ללונדון כשברור להן שהגיעה השעה לפעול. שנה אחר כך, שלושתן הקימו את פדרציית הנשים הציוניות הבריטית – גוף ראשון מסוגו שביקש לרתום נשים ברחבי הממלכה למאמץ הציוני החברתי.

ה"שיא" הגיע ב-11 ביולי 1920, אז התכנסה בלונדון ועידת היסוד של "ויצו" – הסתדרות הנשים הציוניות העולמית. רבקה זיו פרשה חזון מפורט: לפתוח רשת של מוסדות חינוך לגיל הרך, הדרכה לבריאות הציבור, קורסים לכלכלת בית והקמת מסגרות רווחה לנשים וילדים. ורה ויצמן התריעה על ההזנחה הרפואית הקשה, ואדית עדר הדגישה את הצורך בחינוך מודרני שיתאים לעולם החדש שנבנה בארץ ישראל. תוך שנים ספורות צמח "ויצו" מארגון קטן לרשת בינלאומית שהקימה תחנות טיפול באם ובילד, כפרי נוער, חנויות צדקה ומעונות יום בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל.

לאחר הקמת המדינה ב-1948, החלה תקופה חדשה. ב-1949 הועבר המטה הראשי של הארגון מלונדון לתל אביב, ותפקידי רווחה רבים שהוא יצר או לקח בהם חלק משמעותי הועברו לאחריות ממשלתית, בהם תחנות טיפת חלב, שירותי העבודה הסוציאלית וההדרכה החקלאית. "ויצו" לא חדל ממעורבותו והמשיך לפעול בהיקף נרחב, כשהוא נשען על תרומות מחו"ל ועל רשת מתנדבות עצומה. בשנות ה-50 וה-60, הארגון סייע בקליטת גלי העלייה ההמונית, הקים כפרי נוער לניצולי שואה וילדים חסרי עורף משפחתי, והרחיב תוכניות להכשרת נשים למקצועות נדרשים במשק.

בחצי השני של המאה ה-20, התרחבה הפעילות של הארגון לתחומים חדשים. "ויצו" הקים את המקלטים הראשונים לנשים נפגעות אלימות בישראל, פתח מרכזי ייעוץ משפטי לנשים והחל להוביל קמפיינים ציבוריים לחקיקה והסברה לקידום שוויון מגדרי. עבור יהודים רבים בתפוצות, החברות ב"ויצו" הייתה לא רק התנדבות – אלא חלק מהזהות היהודית ומהקשר לישראל.

גם במאה ה-21, "ויצו" הוא גוף משמעותי בחברה הישראלית. הארגון מפעיל כיום יותר מ-250 מוסדות ברחבי הארץ, תוכניות חינוך והעצמה לנשים, מסגרות למניעת אלימות במשפחה ויוזמות לחיזוק הקשר בין ישראל לתפוצות. ב-2008 קיבל "ויצו" את פרס ישראל למפעל חיים – הוקרה רשמית לשנים רבות של עשייה חינוכית, חברתית וציבורית.

מאות נשים התחלפו בתפקידים מאז אותם ימים ראשונים בלונדון, אבל הרעיון הבסיסי של הארגון נשאר אותו רעיון: שלנשים יש לא רק מקום שווה ליד השולחן – אלא אחריות וכוח להוביל שינוי. גם כיום, בעידן שבו המאבק על זכויות ושוויון ממשיך לעמוד במרכז השיח הציבורי, "ויצו" הוא עדות חיה לכך שחזון אחד ברור והתמדה חסרת פשרות יכולים להפוך רצון ומחשבה למפעל חיים עולמי.