איך נמנע ממחלת חניכיים סביב השתלים?

מחלת חניכיים סביב שתלים נקראת פריאימפלנטיטיס וקשורה לרקמות החניכיים והעצם התומכות בשתל. במצב זה מתרחשת ספיגה של העצם סביב השתל אשר יכולה בהדרגה להוביל לאובדן השתל. המופע של מחלת החניכיים יכולה גם להיות "שקטה" וללא ממצאים נראים לעין.

בשלב ההתחלתי של התהליך הזיהומי מתפתחת דלקת חניכיים סביב השתל. הסימפטומים לדלקת מתבטאים בדימום, חניכיים נפוחות ואדומות וריח רע.

בשלב מתקדם יותר, מתרחשת ספיגה של העצם סביב השתל. ככל שספיגת העצם מתקדמת חלה נסיגה מרובה יותר של החניכיים וחשיפה של החלק המתכתי של השתל. ניידות השתל והפרשה מוגלתית מתרחשת בשלבים מתקדמים של מחלת החניכיים. ניידות של השתל, בשונה מאשר בשיניים טבעיות, מופיעה רק בשלבים מתקדמים מאוד של ספיגת העצם. במצב של החמרה בתהליך הדלקתי וספיגת העצם סביב השתל חל כישלון המצריך את הוצאת השתל.
מבחינה ביולוגית השתל שהותקן באזור מחוסר שיניים הוא לא שן טבעית. הרכב רקמת החניכיים סביב השתל שונה מאשר סביב שן. מעת התקנת השתל בפה מגוון החיידקים שמצטברים על גבי השיניים מצטברים גם סביב השתל והשיקום על גביו. החיידקים וגורמי דלקת חודרים למחזור הדם ויכולים לגרום להעברת חיידקים למקומות אחרים בגוף. למשל בחולי לב לשקוע על מסתמי הלב. בדומה למחלת חניכיים סביב שיניים, גם סביב שתלים קיים קשר עם מצבים סיסטמיים שונים, כמו: סוכרת, מחלות לב, עישון. לכן מעבר לעובדה שאנו רוצים לשמור על השתל, אנו רוצים להימנע ממקור דלקת בחלל הפה שעלול להשפיע גם בצורה סיסטמית.

במקרה שבו קיימת מחלת חניכיים לא מטופלת לפני התקנת השתלים, אותם חיידקים מזיקים שנמצאים בחניכיים סביב השיניים מתיישבים גם על השתל שהותקן זה עתה. לכן ישנה חשיבות גבוהה טרם להתקנת השתל לטפל בדלקת או במחלת החניכיים הקיימת כדי למנוע בעיה עתידית סביב השתל. שינוי ושיפור ההיגיינה האורלית הוא שלב מקדים הכרחי להתקנת השתל. אנשים הסובלים ממחלת חניכיים סביב לשיניים, ובעיקר אלה שלא עברו טיפול חניכיים יסודי בשיניים הנותרות טרם התקנת השתלים, הם בסיכון גבוה לפתח מחלת חניכיים גם בשתלים שהותקנו. גם במטופלים שנעקרו אצלם כל השיניים עקב מחלת חניכיים והותקנו שתלים, יכולה להתפתח מחלת חניכיים סביב השתלים.

היגיינה אורלית נכונה היינה הכרחית לפרוגנוזה טובה והצלחה של השתל. לפני התקנת השתל יש לסגל הרגלי היגיינה אורלית נכונים ובריאים בכדי למנוע התפתחות של מחלת חניכיים סביב השתל. לכל מתרפא יש להתאים את כלי הצחצוח האישיים המתאימים לו, וכלי צחצוח המתאימים למתרפא מסוים לא בהכרח מתאימים למתרפא אחר. צחצוח שיניים פעמיים ביום ובנוסף שימוש באביזרים משלימים בכדי להגיע להסרת פלאק באופן מירבי. קיימות מברשות ייעודיות לתחזוקה קבועה סביב שתלים. באופן כללי חשוב מאוד שתהיה יכולת ניקוי מקסימלית סביב השתל והשיקום על גביו.

הטיפול במחלת חניכיים סביב שתלים יותר מורכב מאשר הטיפול במחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות. ספקטרום טיפולי החניכיים סביב שתל כוללים: טיפולים שמרניים ולעיתים טיפולים כירורגים שונים כולל פרוצדורות כירורגיות לבניית עצם.

המטרה של הרופא הפריודונט (מומחה חניכיים) היא לשמר שיניים טבעיות ככל שניתן ולהימנע מעקירתן אם ניתן. הפרוגנוזה לשמור בטווח הארוך שיניים טבעיות היא גבוהה יחסית לשתלים. שתל לא מתנהג כמו שן, וסביבו יכולה להתפתח מחלת חניכיים באופן מהיר יותר יחסית לשן. לכן חשוב "להילחם" על כל שן בפה, ולא לעקור שיניים במידה ויש סיכוי לשמרן. במקרה ואין ברירה ושתל הוא הפתרון לשן שנעקרה, חשוב למנוע את מחלת החניכיים העתידית סביב השתל באמצעות סילוק מוקדי דלקת טרם ביצוע השתל ושמירה על היגיינה אורלית טובה באופן קבוע על בסיס יומי. אין ספק שאם מתפתחת מחלת חניכיים סביב לשתל, הטיפולים שיש לבצע בניסיון לשמרו יותר מורכבים, אך במקרים רבים אפשריים.

לאתר של ד"ר קרן ענבי לב
anavi.org.il