"כל הזמן אומרים שאני דומה לאבא"

(7:15 דקות)

לגדול בלי אבא. יונתן גלר, שאביו נהרג בתאונת מסוק לפני 15 שנים, מספר על האב שמעולם לא הכיר ועל ההתמודדות עם תחושת החלל.

בתשובה לשאלה עד כמה הוא מתגעגע לאביו, אומר יונתן כי למעשה הוא לא ממש זוכר אותו, אולם הוא בהחלט חש בחסרונו, למשל בזמן חגיגות בר המצווה: "זו היתה מין הרגשה שהייתי רוצה שהוא יהיה שם משום שזה רגע שכל החיים אזכור".

יונתן גם אמר כי לעתים עוברות בראשו המחשבות מה היה קורה במידה ואביו היה בחיים. "בטח היו שולחים אותו לשליחות בחו"ל", אמר, וכמובן שחיי המשפחה היו שלמים יותר", למרות שאמי מעולם לא נתנה לי ולאחותי לחוש תחושת חוסר או רחמים עצמיים.

אחד הנושאים המורכבים בחיי משפחות שכולות הוא השירות הקרבי של צעירי המשפחה. בנושא זה אמר יונתן, כי ברצונו לשרת כחייל קרבי, אולי אפילו להיות טייס. אולם, במידה ואמו תסרב לחתום, יונתן אומר כי הוא יבין לליבה וכי קיימים בצבא תפקידים נוספים שמעניינים אותו ואינם קרביים.