הכל בראש: הכירו את שמואל רוזן בן ה-85 שעושה אימונים קוגניטיביים לבני הגיל השלישי

"השבוע החוג שלנו חוגג 100 מפגשים", מספר שמואל רוזן (85) בהתרגשות. שמואל הקים את החוג לאימוני מוח בדיור מוגן 'בית בלב' ברמת השרון, בו הוא מתגורר בארבע השנים האחרונות. החוג הוא מיזם שמסכם את עבודתו בעשורים האחרונים בתחום התפקוד הקוגניטיבי.

"ב-25 השנה האחרונות עבדתי במכון פוירשטיין, מרכז לשיקום נפגעי ראש", מספר רוזן, "עסקתי בליווי נפגעי ראש שעברו תאונה והחזרנו אותם לאט לאט לתפקוד קוגניטיבי תקין. השיטה בעצם מאמינה שהאדם הוא יצור משתנה וכל אחד יכול להתפתח באופן משמעותי מעבר לפוטנציאל הראשוני שלו, אם רק נאפשר לו", הוא מסביר.

שמואל, שלמרות גילו ממש לא נראה כאילו מתכוון לעצור לנוח לשנייה ולצאת לחופשת פנסיה לה רבים מחכים, יצא לגמלאות רק לפני כשנה והחליט שהוא רוצה להביא את תחום הידע הכל-כך חשוב בו הוא מתעסק גם אל חבריו לדיור המוגן. "ידעתי שזו ההזדמנות שלי להתחיל לפעול באופן עצמאי ולהקדיש את שארית חיי למען עזרה לזולת", אומר בהתרגשות, "דווקא המעבר לבית בלב נתן לי את זריקת המרץ שהייתי צריך והבנתי שאני רוצה להפעיל קבוצת תמיכה בתוך הדיור המוגן".

הירידה הקוגניטיבית היא תופעה רווחת בקרב בני הגיל השלישי ורוזן מאמין כי האימונים יכולים לשפר את חייהם של דיירי הבית בצורה משמעותית. "בשנתיים האחרונות מתכנס החוג שכולל 20 דיירים מגיל 80 ועד 100", מסביר שמואל, "התרגילים שאני בונה הם כדי ללמוד לשמר ולשפר את ההתמצאות שלהם בזמן ובמרחב. הם מפתחים יכולת של תכנון, זיכרון, פונקציות חשובות של חשיבה מופשטת, היסקית והשערתית. כולם ללא יוצא מהכלל מעידים כי הלימוד היום-יומי מדהים עבורם ויש לו תוצאות מעולות", הוא אומר בגאווה ומשתף בתגובה של חברת קבוצה בת 92 שכתבה כי היא מרגישה שהקורס עוזר לה להשאיר את התודעה בחיים ועוזר להתרכז בצורה יוצאת דופן. "אומרים שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, זה כל כך נכון" אומר שמואל, "מספיק לי שלאדם אחד ישתפר הזיכרון וזה נותן לי סיפוק עצום".

במהלך השנים, עברו אצלו מאות מטופלים, אבל מטופל אחד הצליח להדהים אותו ונכנס לו ללב. עקיבא היה בן 55 כשעבר תאונת דרכים קשה ונפגע במערכות שונות בגופו. אחת הפגיעות גרמה לו לאבד חלק משמעותי מהזיכרון שלו. אחרי מספר חודשים כשעבר טיפול במכון, הזיכרון שלו התחיל לחזור ובאופן טוב יותר אפילו ממה שהיה לו בעבר, ובסוף התהליך הוא הצליח לשקם לחלוטין את הזיכרון שנמחק עקב התאונה. "יום אחד השתתפתי בהרצאה של עקיבא שהתקיימה בדיור המוגן, והסיפור שלו הדהים אותי מחדש, גם אחרי כל כך הרבה שנים בתחום" מספר רוזן.

לאחר שאשתו נפטרה ממחלת הפרקינסון, החליט להתחיל פרק חדש בחייו ועבר לגור בדיור המוגן, "כדי שהילדים יהיו שקטים לגבי", כפי שהוא מעיד. הסביבה התומכת, רוח היצירה והפעילויות העשירות בדיור המוגן הוכיחו לשמואל שלמרות היציאה לגמלאות אפשר עדיין ליצור, ליזום דברים חדשים והכי חשוב - לעזור. "אימוני המוח לאנשים שנמצאים בירידה קוגניטיבית זה דבר שאני עושה בהתנדבות וברצון אמיתי ומרגש אותי לראות את התוצאות".

לסיפורים נוספים לחצו כאן >