בעלי החברה היה חייל בודד - והיום החברה תומכת בחיילים בודדים
שיתוף פעולה מרגש בין חברת "ערד טקסטיל" למרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין תומך בהענקת מעטפת רגשית ומעשית ללוחמים ללא עורף משפחתי. "להביא תוצאות עסקיות זה דבר אחד, אבל לחבר עובדים למשהו מהותי זה ה'פיק' של התפקיד", משתף אסף סויסה, מנכ"ל החברה
המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין מלווה צעירים וצעירות ללא עורף משפחתי מרגע קבלת צו הגיוס ועד חמש שנים לאחר שחרורם. המטרה היא לספק מעטפת תמיכה הכוללת ליווי רגשי, סיוע מעשי ועזרה בהשתלבות באזרחות, כדי להקל על המעבר מהשירות הצבאי לחיים עצמאיים. כעת, יוצא לדרך שיתוף פעולה חדש בין המרכז לבין חברת "ערד טקסטיל", שמטרתו להעמיק את התמיכה בחיילים ולהעלות את המודעות הציבורית לנושא, במיוחד בשבוע הקריטי שבין יום הזיכרון ליום העצמאות.
עבור אסף סוויסה, מנכ"ל ערד טקסטיל, החיבור לעמותה הוא חלק בלתי נפרד מערכי החברה. בעלי החברה, גרי איימן, עלה לישראל בשנת 1973 והתגייס בעצמו כחייל בודד לשירות ביחידה מובחרת בחיל האוויר. סוויסה מציין כי מעבר להשגת תוצאות עסקיות, החיבור של 150 עובדי החברה לעשייה ערכית הוא שיא בתפקידו. "הרגשתי שפה הגעתי ל'פיק', כי להביא תוצאות עסקיות זה דבר אחד, ולהביא את מה שהוא מעבר לתוצאות עסקיות – שזה לחבר עובדים למשהו שהוא ערכי, למשהו שהוא מהותי – זה דבר אחר", הוא משתף.
במסגרת שיתוף הפעולה, 150 עובדי החברה הופכים ל'שגרירים של העמותה': "עובדים הולכים ומבשלים ארוחה חמה לאותם חיילים שחוזרים מהבסיסים בסופי שבוע, ומובילים פעילויות איסוף מוצרים בבתי הספר של ילדיהם".
המציאות היומיומית של חייל.ת בודד.ה כרוכה באתגרים שחיילים עם עורף משפחתי אינם מכירים. אביטל חן, לוחמת בודדה במילואים ששירתה ביחידת "אריות הירדן", מתארת כיצד בזמן שחבריה חזרו לטיפול ולפינוק של ההורים, היא נאלצה לדאוג לעצמה לכביסה, לניקיון ולאוכל. כדי לשרוד כלכלית, אביטל נאלצה לעבוד במספר עבודות במקביל במהלך חופשותיה מהצבא. "כל סופ"ש שיצאתי הביתה הייתי צריכה להתאפס על החיים שלי, לדאוג לי לארוחת שישי ולצאת למשמרת", היא נזכרת.
את המרכז לחיילים בודדים לזכרו של מייקל לוין פגשה רק אחרי השחרור, ומעבר לסיוע הטכני בכביסות וארוחות, היא מדגישה כי "החלק הרגשי הוא גם מאוד מאוד חשוב, כי בתוך ה'בודד' לא היה לי כל כך מקום שיכולתי להרגיש בו בבית ויכולתי לבוא ולהיות אני". בעמותה היא מצאה קהילה ושפה משותפת עם אנשים שעוברים חוויות דומות, ואפילו הכירה את בן זוגה, חייל בודד בעצמו. "במרכז אני מרגישה בבית. תמיד אמצא אוזן קשבת ומישהו שיחבק אותי".