"רציתי לספר לכן שאני תכף יולדת בת שלא תזכה להכיר את הנשים הכי מיוחדות בעולם"
עידו גורן, בנה של טובה ואחיה של ארן שנרצחו בכפר עזה, ורעייתו מיקא, סיפרו במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" על החיים בלעדיהן ("אני מתגעגעת למשפחתיות, לארוחות שישי, לדברים הפשוטים של להיות ביחד"), על הקושי למלא את החלל ("כאילו המשכנו, אבל בעצם אנחנו הולכים במקום") - ועל האובדן הבלתי נתפס: "שום דבר לא באמת ממלא את החסר"
עידו גורן הוא בנה של טובה גורן ואחיה של ארן גורן, שנרצחו בכפר עזה בשבעה באוקטובר. במסגרת הפרויקט "רציתי לספר לך" הוא סיפר יחד עם מיקא רעייתו על מה שקרה בזמן שחלף מאז לכתן.
הטקסט המלא של עידו:
מאז שהועזבתן.
הכול דהוי ומרוח והכול מכעיס וכואב
אתן לא כאן ואני לעצמי זאב
מאיה גדלה, ילדה נפלאה כל כך
אור בחושך הזה שנמשך ונמשך
מיקא עוד רגע כבר יולדת
והיא כל כך חזקה
אמא לביאה ומיוחדת
שמובילה את הלהקה
אתן לא כאן איתי, איתנו
והכול תמיד מרגיש חסר לכולנו
בימי ההולדת, בחגים, בשמחות
תמיד בזווית הפה והעין בשיחות
כאילו המשכנו אבל בעצם הולכים במקום
זו דרך אחרת, והכול מרגיש יתום
הכול לבד, אין אוכל של אימא
וצחוק אחותי לא מחלחל פנימה
העסק נסגר, אין הכנות לתוך הלילה
אין את הקפטנית שאף פעם לא די לה
אתן חסרות בנשימה, חסרות בנשמה
אף פעם לא ביקשנו לריב על אדמה
תמיד רציתן שלום, פשוט רציתן בית
קיבלנו יונה מגואלת בדם עם ענף הזית
אני אוהב אתכן כל כך ומתגעגע מדי
לכל הדברים שתמיד ישארו באולי
אולי תאהבו, אולי תשנאו, אולי הכול זה מדי
אבל תמיד ארצה ואבקש, שתחזרו אליי
הטקסט המלא של מיקא:
אתן לא פה ולכתוב לכן מכתב זה מוזר. בעיקר כי אתן כל הזמן בראש שלי, בכל פעולה או מחשבה אתן מלוות אותי. וכמה שהחיסרון שלכן מורגש וכמה הוא משפיע ומצלק.
אני מתגעגעת למשפחתיות, לארוחת שישי לדברים הפשוטים של להיות יחד, הדברים הכי טריוויאליים נעלמו וכל שיחה הכי טיפשית על גיסה או חמות מעורר אצלי קנאה וזעם.
על זה שנגדע הקשר, על כמה בת מזל אני שהיה לי אתכן, על כמה שלמדתי מכן וכמה שזה לא מספיק.
מנסה להיאחז במה אתן הייתן אומרות או עושות ולא יודעת אם אני קולעת בול, כמו מצפן מקולקל שלא בטוח שהניווט נכון..
אני מכירה לכן תודה על כל הרגעים המשותפים יחד וכל כך מצטערת שלא נלחמתי על רגעים נוספים איתכן, על כל שיחת טלפון או רצון להפגש שמיסמסתי כי לפעמים פשוט התביישתי ועכשיו כבר אין.
מאז שעזבתן הכול התפרק, הריקנות מורגשות האנשים השתנו, אנחנו השתנהו נשאר רק גוף ללא רוח. והתמודדות והכאב עלינו..
אני כבר עוד מעט יולדת, עוד נכדה ואחיינית שלא תזכה להכיר את הנשים הכי מיוחדות בעולם. עידו ואני שורדים, לפעמים, בעיקר מנסים כי גם זה כל מה שנותר. מנסים להנציח ולתלות תקווה בכל דבר קטן אם זה קעקוע, מכירת בגדים, אלבומי תמונות, סטיקרים ועוד.
אבל שום דבר לא באמת ממלא את החסר פשוט גורם להרגיש יותר קרוב. אני מתגעגעת וכואבת ובעיקר מצטערת עליכן ועלינו.
"רציתי לספר לך" הוא פרויקט שבו קרוביהם של מי שנרצחו או נפלו במלחמת "חרבות ברזל" מתייצבים מול המצלמה לציון שנתיים לטבח 7 באוקטובר. הקרובים מספרים מה קרה מאז לכתם - ומה הם לא הספיקו להגיד להם במהלך חייהם. לכל הקטעים
עורכת וידאו: ענת סלע