מגוואטמלה באהבה • רום Zacapa בישראל
כיצד הפך הרום ממשקה המזוהה בעיקר עם פיראטים שיכורים לאלכוהול פופלארי ברחבי העולם? מירה איתן סוקרת את ההיסטוריה של הרום ומציגה את Zacapa הדרום אמריקאי שהגיע לישראל ממש לאחרונה
רום הוא התזקיק האלכוהולי המדורג מספר 2 בעולם מבחינת פופולאריות ומכירות (אחרי וודקה). רום הוא תזקיק קני סוכר, או תזקיק מוצרי הלוואי של קני הסוכר כמו דבשה (מולסה) ומיץ קנה הסוכר.
המשקה יוצר בדרום אמריקה ובאיים הקאריביים במאה ה-15, אך שמו ניתן לו הרבה שנים מאוחר יותר. סברה אחת טוענת כי השם ניתן לו על ידי חיילים אנגלים שהגיעו לברבדוס וקראו לו "רומבוליון", שבעגת מוצאם פירושו "מהומה רבה". עם הזמן התקצר השם ונשארה ממנו רק תחילתו. סברה שניה אומרת כי המלחים שהגיעו עם ספינות מגלי היבשות נהגו לשתות את המשקה בגביעים גדולים שנקראו Rummers, על שם המילה ההולנדית Roemer, שפירושה כוס שתיה.
פיראטים וסחר בעבדים
את מרבית מותגי הרום מייצרים בארצות הים הקאריבי ובשפך הנהר דמררה שבדרום אמריקה. שימוש ברום נפוץ במסורת הדתית של דת הסנטריה ודתות קאריביות אחרות, ולכן מייחסים לרום חשיבות דתית ותרבותית בארצות האגן הקאריבי ודרום אמריקה.
הרום מוכר במיוחד מאז שמלחי הצי הבריטי היו שותים אותו נקי או בתוספת מים חמים ("גרוג" באנגלית). במשך שנים רבות היה הרום למשקה הרשמי של הצי הבריטי המלכותי, ומספר מנות רום הוקצו לכל חייל המשרת בצי המלכה כמעורר מוטיבציה ומחדיר רוח לחימה.
לרום יש קשר ישיר גם לסיפורי פיראטים, שנקשר בעיקר בזכות סופרים כגון רוברט לואיס סטיבנסון, בספרו "אי המטמון". כמו כן, גם לסחר העבדים. הרום היה אחד ממוצרי הסחר העיקריים שאמריקה סיפקה לעולם הישן (אירופה). יש הטוענים כי בתקופה זו פעלו אניות פיראטים רבות, ששדדו את ספינות הסוחרים שהכילו עשרות חביות רום בדרכן לאירופה או לאפריקה, במטרה להמירן בעבדים נוספים לשדות מטעי הסוכר שבקאריביים.
משולש הסחר
משקאות שמקורם בתוצרי קנה סוכר יוצרו לראשונה בהודו או בסין העתיקה, ומאזורים אלו התפשטו לארבע כנפות תבל. רום אמיתי זוקק לראשונה במטעי הסוכר באיים הקאריביים, כשעבדים גילו שניתן להתסיס את אחד מתוצרי הלוואי של קנה הסוכר, המולסה, ולקבל כתוצאה מכך אלכוהול. מאוחר יותר גילו כי ניתן לזקק את התוצר המותסס של המולסה ולקבל משקה אלכוהולי חזק יותר וארומטי יותר. המסורת העתיקה אומרת כי המשקה נוצר לראשונה באי ברבדוס.
די מהר זכה הרום לפופולריות גדולה והתפשט לארצות דרום אמריקה וגם למושבות האירופאיות במרכז וצפון אמריקה. צריכת הרום במושבות הייתה במאה ה-18 גבוהה ביותר - 13.5 ליטר רום בשנה לנפש, ובסטאטן איילנד שבניו יורק (בשנת 1664) אף הקימו את מזקקת הרום הראשונה. די מהר הפופולריות הביאה למחסור בכוח אדם לעיבוד מטעי הסוכר באיים הקאריביים, ועבדים רבים יובאו מאפריקה לצורך כך. המולסה שהם יצרו הפכה לרום במושבות, והרום מימן יבוא עוד עבדים מאפריקה. סחר העבדים, הסוכר והרום - מה שמכונה "משולש הסחר" - היה רווחי ביותר למושבות האמריקאיות. עקב יבוא העבדים, הרכב אוכלוסיית האיים הקאריביים ודרום אמריקה השתנה, ומנהגים תרבותיים רבים יובאו מאפריקה לאותן מדינות.
דון בקרדי מרים את הכפפה
עד למחצית השנייה של המאה ה-19 הרום הקאריבי נחשב לנחות באיכותו, יחסית למשקות האיכותיים כמו קוניאק או ויסקי שיוצרו במערב אירופה. הממשלה הספרדית שרצתה להקנות לרום הילה יוקרתית יותר, ובכך להרחיב את שוק היעד, הציעה פרסים נכבדים ביותר למי שיצליח לשפר את איכותו של הרום. בשנת 1862 הרים את הכפפה דון פאקונדו בקרדי, שהיגר מספרד לקובה בשנת 1843, והביא אתו טכניקות מתקדמות של זיקוק וסינון באמצעות פחם, וגם פיתוח זני שמרים מיוחדים למטרה זו. מפה ואילך הרום היה יותר חלק, שקוף, נקי ונעים לשתייה. בקרדי היה גם הראשון שיישן רום בחביות עץ אלון.
קיימים מספר סוגי רום:
- רום בהיר (Silver- Light Rum) - שאפשר לשתות נקי או עם קרח, אך לרוב ישמש בקוקטיילים. המוכרים שביניהם: דאקירי, מוחיטו וקובה ליברה. אגב, את כל סוגי הרום נפוץ ביותר לערבב עם קולה.
- רום זהוב (Gold Rum) - אפשר לשתות נקי או עם קרח, אך לרוב משמש בקוקטיילים ובבישול.
- רום כהה (Dark Rum) - רום עשיר וכבד יותר, ומזכיר בהתייחסות ויסקי. נעים מאוד לשתייה בכוס נמוכה.
- רום מתובל (Spiced Rum) - בדרך כלל ברמה של רום בהיר או זהוב שמשרים בו תבלינים שונים להקניית טעמים.
הרום עובר תסיסה וזיקוק, אך סוגי הרום האיכותיים יותר עוברים תהליך של יישון, שבו הרום מוחזק בחביות במשך שנה לפחות. אחרי היישון, הרום עובר תהליך של ערבוב כדי להבטיח טעם אחיד. במסגרת תהליך זה, רום בהיר עשוי לעבור סינון על מנת להשיג צבע אחיד. לרום כהה מוסיפים לעתים קרמל כדי להגיע לטעם הרצוי.
ומה חדש בארץ?
הרום המעולה, רום זאקאפה (Zacapa) מקטגוריית Reserve Brands של תאגיד קמפרי, הגיע לאחרונה לארץ.
בחלקה המזרחי של גואטמלה, 229 מטר מעל פני הים, נמצאת זאקאפה. העיירה נוסדה בשנת 1876 סביב תחנת רכבת הומה. אל האוכלוסייה המקומית התקבצו עד מהרה מטיילים רבים מכל אחבי העולם. סיפורו של רום זאקאפה מגיע מעיירה זו, ושם גם מתחיל סיפור של רום שנולד לכבוד חגיגות 100 שנים לעיר.
בשנת 1976, כשהגיעו חגיגות מאה השנה לעיר, החליטה החברה המובילה בייצור רום ליצור משהו מיוחד לרגל האירוע. לאור שנים רבות של ניסיון, נוצר מוצר פרימיום ייחודי: Ron Zacapa Centenario.
350 מטר מעל פני הים, בדרום מערב גואטמלה, אפשר למצוא את מטעי קני הסוכר הייחודיים, הגדלים על הקרקע הוולקנית הפוריה - קרקע עם חומציות טובה ושמש כל השנה - המועילים מאוד לקני הסוכר המיועדים לייצור הרום. לייצור רום זה משתמשים אך ורק בסחיטה הראשונה של קני הסוכר, במתיקות הטהורה הניגרת, הנקראת גם "דבש קנה סוכר בתולי", וזהו מקור טעמו ואופיו הייחודי של הרום. בתהליך התסיסה של הרום משתמשים בסוג שמרים המיוחד לרום זה, המייצרים לאיטם תרכובות ארומטיות ייחודיות. תהליך זיקוק זה הוא גם מוקפד ביותר.
בגובה של 420 מטר מעל פני הים, במקום בו נושמת תרבות המאיה, מייצרים את הצווארון הקלוע של בקבוק הרום, בעבודת היד המאפיינת את אמנות המאיה, ובזכותה אין שני בקבוקים זהים לרום המיוחד.
כ-2300 מטר מעל פני הים שוכן "הבית שמעל העננים". מדובר במבנה אבן, שהוא למעשה אחד ממחסני היישון הגבוהים בעולם, ובתוכו שוכבות חביות הרום של זאקאפה. שם, באוויר הצלול והקר של פסגת הרי הוולקנו של גואטמלה, בשיטת היישון המיוחדת, בשיטת סולרה (המאפיינת יישון פורט), מתפתח באיטיות הטעם המורכב של הרום.
תוצאת תהליך ייחודי זה הוא רום יוצא דופן עם טעם מובהק ומרשים, שזכה בהכרה עולמית בקטגוריית הרום ובעולם המשקאות בכלל. מחיר מומלץ לצרכן: 550 ש"ח.
עוד פרטים אפשר למצוא ב:
מירה איתן הינה מנהלת התקשורת של יקבי כרמל.