מאיר יצחק-הלוי, ראש העיר אילת: אפקט הקורונה

נגיף הקורונה שנחת בעולמנו בתחילת שנת 2020, מצא עולם במערומיו – לא מוכן, לא ערוך וללא תחמושת ותו"ל (תורת לחימה) ואילו אנו מצאנו את עצמנו ניצבים במבוכה מול אויב חמקמק, מפתיע ובלתי מוכר, ללא שפה אחידה וללא אחדות דעות, תוך שהוא חושף חולשותיה של ההנהגה העולמית והארצית ומדגיש את פוטנציאל הרוע הקיים בזירה הפוליטית ולצערנו, גם במדינתנו אנו רואים זאת ובעוצמות גבוהות

מאיר יצחק-הלוי, ראש העיר אילת | צילום: עיריית אילת

בעת קשה זו, מצופה ומחויב מהנהגה רצינית ואחראית באשר היא להתכנס ולהתלכד סביב מטרה אחת - בריאותם הפיזית, הנפשית והכלכלית של תושבי המדינה, בימים כתיקונם וביתר שאת בעת המשבר העצום הפוקד אותנו. לצערי אנו רואים כיצד שיקולים פוליטיים קטנוניים מלאים באינטריגות מובילים את מקבלי ההחלטות וכיצד הם משתמשים במניפולציות פוליטיות לשם עשיית רווחים אלקטורליים והדבר נכון לכל הסיעות הפוליטיות.

אל מול מציאות צינית ועגומה זו עומד הציבור נבוך ונדהם, זועף ועייף, חסר אונים ואמון, מתקשה לעכל את שרואות עיניו ושומעות אוזניו ומשתוקק לשקיעתו של הפופוליזם ולזריחתה של הנהגה אחראית, מחויבת ומחוברת, מלוכדת ומלכדת, הפועלת למען האזרחים ומצוקותיהם המהדהדות.

העיר אילת, שטרם התאוששה מהסופה שטרפה את חופיה במחצית חודש מרץ השנה, חווה את משבר הקורונה באופן אכזרי, בעיקר משום שמרבית כלכלתה מושתתת על ענף התיירות ומשפיעה על כל שרשרת המזון בעיר.

לנגיף הקורונה פוטנציאל נפיץ ותושבי אילת הם עדות חיה לכך. את הסגר הראשון סיימה העיר עם שיעור אבטלה עצום. שבעים וחמישה אחוזים!! מכח המפרנסים באילת מצא עצמו מחוסר עבודה ויכולת להתפרנס. הסגר השני היה בבחינת "מכה אחת יותר מידי", כאשר שיעור האבטלה יזנק כפי הנראה לשמונים וחמישה אחוזים שיגרמו לטלטלה בעלת היבטים כלכליים, דמוגרפים ונפשיים קשים.

לצד הקושי וההזדהות אנו פועלים בעוצמה ובנחישות ליצירת פתרונות מעשיים ושקופים שיסייעו לעצירת התחלואה, לשיקום כלכלת העיר ולגיוס אמון הציבור שנפגע קשות.

כראש עיר המוביל את קבינט הקורונה המקומי ומכיר באופן מעמיק את צורכי הקהילה אני דבק במספר עקרונות בסיס אשר מנחים אותי בניהול האירוע ,בתנאי אי וודאות תוך התמודדות עם השבר המקומי הגדול:

1. בריאות התושבים – רתימת המוסדות הרפואיים המקומיים למיגור התחלואה, טיפול מקומי וקהילתי מהיר, איתור אוכלוסיות בסיכון, הקמת מערך מתנדבים ומתן מענה רגשי להפגת לחצים ולהעלאת המורל, מטף ועד זקן.

2. אכיפת ההנחיות ודוגמה אישית – עבודה משותפת ויעילה עם גורמי האכיפה ליישום הנהלים וההנחיות (אף שלעיתים נדמה כי אין בהן היגיון) במקצועיות ורגישות תוך מתן דוגמה אישית מרבית.

3. שיקוף המציאות - הצגת המציאות בשקיפות מלאה, קשה ומורכבת ככל שתהיה, תוך יצירה אחראית של אופק ותקווה באמצעות שימוש בכל ערוצי המדיה הדיגיטלית לשמירה על תקשורת רציפה עם התושבים.

4. סיוע כלכלי – רתימת כל האמצעים והגופים ליצירת סל הטבות והנחות לצד סיוע כלכלי למשקי בית ולעסקים. (מעבר למימון הממשלתי)
בעיצומו של האירוע המאתגר ניתן להבין כי את "ארגז הכלים" הלאומי והאישי ששימש אותנו בכניסתנו למשבר הנוכחי יחליף "ארגז כלים" אחר ומותאם יותר.
ברי לכל כי מעורבות השלטון המקומי בעיצוב המדיניות הלאומית, התאמתה למאפייני העיר והענקת אוטונומיה, היתה חוסכת את הקורונה הכלכלית והנפשית ומצמצמת את שיעור האבטלה. נדמה כי עלינו לסמוך על עצמנו ולא לתלות תקוות שווא – "אם אין אנו לנו מי לנו?"
עוד ברור היום, יותר מתמיד, כי עיר המושתת על ענף תעשייה אחד דינה לגווע בעת כריתתו. יצירת מקורות תעסוקה מגוונים ו"הוצאת כל הביצים מסל אחד" הינה משימה וחובה לאומית ובעיקר עירונית.
בחוויה האישית ועל אף ניסיון רב השנים אני חווה אירוע מטלטל ומסעיר במיוחד, בעל עצימות רגשית שטרם חוויתי. יחד עם זאת, נדמה, כי ניסיון רב השנים עומד כעת לזכותי ומאפשר לי ולחבריי להנהלת העירייה "לשלוף" את שלל הכישורים שנצברו עם השנים ולהשיג באמצעותם את המיטב שניתן.
ראוי וחשוב לציין כי אל תוך עומק השבר הכלכלי והנפשי התנקזו בחודשים האחרונים אלפי מחוות מרגשות הפורצות כל חומת ניכור. הסולידריות שמפגינים תושבי אילת מרוממת, מדבקת ובעיקר מלמדת כי כוחנו ברוחנו.
אין לי ספק, שכאשר נצלח את המשבר נתעורר לעולם אחר, לעיר אחרת עם תובנות אחרות, ובסיום עיבודן נדע להפוך את המשבר להזדמנות בעיקר בהיבטים הקהילתיים, החברתיים והערכיים.