באנד אובר

יותר מאשר אל באנדי שונא את עצמו, הוא שונא את העולם. יש מיליון דברים שהוא שונא, והנה רק חלק קטן ממה שעיצבן אותו השבוע:

אני שונא לומר להתראות להורים של הנקבה

נניח שאני יוצא מחדרה של נקבה (תסריט לא לגמרי דמיוני), ובדרכי לצאת מהדירה, בעודי חולף מול ההורים שלה שיושבים על הספה בסלון וצופים בטלוויזיה, אני אומר להם להתראות, ולו רק מאחר והנימוס מחייב, אבל הם לא עונים – מה עליי לעשות?

ייתכן והם פשוט לא שמעו אותי, ואם אבחר ללכת מבלי לחזור על דבריי, הם יחשבו שאני לא מנומס, ויהיו עויינים כלפיי בפעמים הבאות שאבוא לבקר. מצד שני, אם אומר שוב את מילת הפרידה, אני מסתכן בכך שהם בעצם כבר שמעו אותי בפעם הראשונה, וסתם התעלמו מכיוון שהם סנובים שלא שמים קצוץ על נער גמלוני ומושתן כמוני שלוקח את הסוס שלו לטייל באורווה של הבת שלהם.

חששתי שההתעקשות שלי תתפרש כפוסיות-על, אבל ניסיתי בכל זאת, ומשם זה רק הדרדר:
"להתראות", אמרתי בפעם השניה, אך ללא הואיל, הם עדיין בהו במסך, "להתראות?", ניסיתי שוב.
"נטשה!", הם צעקו, "החבר שלך לא יודע איך לצאת והוא מציק לנו".
תודה רבה באמת, עכשיו אני עונד את מדליית הטמבל.

אני שונא לשבת ליד כוסיות באוטובוס

קרה לכם שעליתם לאוטובוס, והיה רק מושב אחד פנוי ליד בחורה כוסית? לידה אני לא יכול לשבת – זה מביך. היא תחשוב שאני יושב לידה רק בגלל שהיא כוסית, אבל מצד שני, אם היא גם חכמה, אז היא עלולה לחשוב שאני לא חושב שהיא כוסית, אחרת לא הייתי מתיישב ליד. אבל היי, רגע – בעצם, היא כוסית, אז מה הסיכוי שהיא גם חכמה?

האלטרנטיבה היא לעמוד במרכז האוטובוס, בצמוד לדלת האחורית, כשמרוח עליי דוס זקן עם שיעול שנשמע כהתנעת טרקטור, ועשר שקיות מונחות לרגליו. לא נעים.
אז נעמדתי ליד הזקן. הוא השתעל ועפה לי ליחה על הכתף, כך שוויתרתי על סניטריות לאותו יום.

אני שונא לקרוא לאח בבית החולים

לא מזמן עברתי ניתוח, ואחד הרגעים היותר נעימים בעקבותיו, ארעו במהלך היום הראשון להתאוששות, כשלא יכולתי ללכת בכוחות עצמי, ונזקקתי לעזרתו של אח. גם לרופא יצא לי לקרוא לא מעט פעמים, ואחד התענוגות הגדולים ברופאים, אגב, זו העובדה שאפשר לקרוא להם "דוקטור", אחד המקצועות היחידים שבו אתה מכנה אתה מכנה את העוסק בו בטייטל שלו, הרי לא תוכל לגשת לסוכן הביטוח שלך ולקרוא לו "סוכן ביטוח". עם זאת, המוסכניק ממש יתלהב אם תקרא לו דוקטור.

אבל מה עם הגברים שבחרו במקצוע אח? הרי אי אפשר לקרוא להם דוקטור, מכיוון שהם לא, אבל לקרוא להם "אחות" לא ממש מסתדר מבחינה לשונית, ואם לא מדובר באוחצ'ה, יש מצב טוב שהוא ייעלב. אז בכל פעם שקראתי לו: "אח! אח! אח! אחחחח!!!", נשמעתי כמו כוכבת פורנו בצילום סצינה סאדו-מאזוכיסטית וקיבלתי מבטים חשודים מהמאושפזים ששכבו לצידי.