חמישה דברים שאל באנדי שונא

נשים מפוחדות

בשעת ערב מאוחרת הייתי בדרכי הביתה מהסופר, כשלקראתי הלכה ילדה קטנה, בערך בת 8. כשהבחינה בי היא נבהלה והאטה משמעותית את צעדיה. ראו על הפנים שלה שהיא ממש מפחדת שאני אאנוס אותה או אתקוף אותה. ואני לא מבין.

לדעתי, יש לי חזות תמימה של אחד שלא יפגע בזבוב. הרבה אנשים אפילו לא מאמינים לי שאני מסוגל לקלל. ועוד הילכתי לי לבוש בטרנינג הרוסי שלי והחזקתי שקית עם חלב.

אז מה הקטע הזה של נשים לפחד מגברים ברחוב? זה בגלל שהן חושבות שהן כאלה מהממות שאי אפשר לעמוד בפניהן? אני באמת לא מבין. למה לעזאזל היא חשבה שאני הולך לאנוס אותה? יש לזה סיבה שקשורה למראה או להתנהגות שלי? או שזה סתם היה ניחוש מוצלח?

שכנים מעצבנים שאוהבים לשחק אותה כאילו הם מהמשמר האזרחי

לפני כמה ימים הוצאתי את הלברדור שלי לטיול (לצורך כתבה זו בלבד - לא מדובר במטאפורה לאוננות), וכעבור מספר דקות איזו זקנה מהבית הסמוך הבחינה בנו, וכמו תמיד היתה מוכרחה לגשת ולהעיר על כל מה שמציק לה. וזה כל פעם אותו דבר: "תגיד לי, אתה לא חושב שאתה צריך להשגיח עליו קצת יותר טוב?! הוא חירבן עכשיו על הפרחים היפים האלה, ואתה אפילו לא טורח לנקות את זה אחריו! אתה לא מתבייש?". ואני מביט בזקנה הסתומה הזאת, ונדהם – למה היא מצפה? היא לא קולטת שהכלב לא מסוגל לענות לה?

אנשים שיש להם פגמים חיצוניים בולטים והם מצפים מכולם להתנהג כאילו כלום לא קרה

יש סטודנט אחד באוניברסיטה שלי עם כתם לידה חום ענקי על הלחי. הוא אף פעם לא מזכיר אותו, ואני לא מסוגל שלא להתייחס אליו. אבל איך אני יכול להעלות את הנושא?

- "מה קורה?"

- "הכל טוב".

- "בוא'נה אתה נראה טוב. רזית?"

- "כן, קצת".

- "יפה, יפה. כל הכבוד. וגם מתאים לך המכנס הזה. אהה, ודרך אגב, תגיד... למה יש לך גוש חרא על הפנים?"

- "איך אתה מעז לדבר אליי ככה?!"

- "טוב, סליחה, פני קקה, המכנס ממש לא מתאים לך. מרוצה?"

אנשים שמתיישבים לידי באוטובוס כשיש עוד מושבים פנויים

רק אתמול זה קרה לי. איזה צוציק אחד נטפל אליי כשהיה לו את כל האוטובוס לרשותו. הכתי אותו, ודחפתי אותו קיבינימט, שילך ימצא לו מקום משלו ויתן לי קצת מרחב. אני לא מתכוון לתת לו זכויות מיוחדות רק בגלל שהוא אחי הקטן. ואם זה כל כך עקרוני לו אז שילחם איתי כמו גבר, ולא יתקפל אחרי אגרוף אחד. רק בן שנה, וכבר מתנהג כמו נקבה. לא יאמן.

אנשים שמנסים לעקוף אותי בתור

תופעה נפוצה מאד בישראל. לא מזמן, הייתי בחנות והילכתי לאיטי לקופה, כשלפתע ראיתי איזה מניאק שמנסה להגיע לקופה ראשון, למרות שאני הייתי קרוב יותר. הגברתי מעט את הקצב, כדי להבהיר לו את כוונותיי, אבל הבן זונה בכל זאת עבר לידי, ועקף אותי ללא בושה. נמאס לי לספוג את החוצפה הזאת!

התנפלתי עליו! העפתי לו את הקביים, והתחלתי לחבוט עם ראשו ברצפה. החוצפן עוד ניסה לצעוק "אני לא ראיתי בכלל לאן אני הולך", אבל אני לא האמנתי לתירוצים המגוחכים האלה, בעטתי בכלב הנחייה שלו והמשכתי לחבוט בו עד שאיבד את ההכרה. טוב, אני מודה שמעט הגזמתי, אבל זה מעצבן שניצולי השואה האלה חושבים שמגיע להם הכל.