ד״ר שולמית בלנק: ״בעיה נפשית אינה שונה מבעיה פיזית - דרוש טיפול מתאים״

הרעיון מאחורי פנימיית בני ארזים ובית הספר נולד מתסכולה המתמשך של בלנק לנוכח המערכת הציבורית ואופן הטיפול בילדים בעלי קשיים רגשיים והתנהגותיים. מתוך ראייה רפואית-טיפולית כוללת, היא הבינה שהריפוי אינו יכול להישען רק על שיחות, תרופות או מסגרות אשפוז סגורות, אלא חייב לכלול גם מרחב חינוכי-חברתי שבו הילד נחשף לגבולות ברורים, סדר יום, עשייה חיובית ובעיקר תחושת שייכות ומוגנות. כך הוקמה הפנימייה, שעם השנים הפכה לבית עבור ילדים רבים ולסמל של שינוי עבור מאות משפחות.

שיטת העבודה של ד"ר בלנק שונה מהמקובל במרבית הגישות הטיפוליות. לדבריה, ילד המתמודד עם בעיה נפשית סוחב עמו לרוב גם כישלונות לימודיים, קשיים במיומנויות בסיסיות וחוויות מצטברות של חוסר הצלחה, וזה מוביל לתחושת אובדן שליטה ודימוי עצמי נמוך. החולשה הזו אינה זוכה תמיד למענה הולם ולכן הילד מפתח התנהגויות שמטרתן להשיב לעצמו תחושה של שליטה, גם אם הדרך הרסנית. כאן נכנסת ד"ר בלנק לתמונה.

השילוב בין גוף ונפש

ד"ר בלנק רואה בנפש ובגוף שני מרכיבים הראויים להתייחסות שווה מבחינת אופן ההתמודדות והטיפול. בדיוק כפי שאין להשלים עם מצב פיזי חמור מבלי להתערב, כך גם אין לקבל מצב נפשי קשה כגזרה משמיים: ״בעיה נפשית אינה שונה מבעיה פיזית - דרוש טיפול מתאים״. היא דוחה את התפיסה שילדים בעלי רגישות נפשית נידונים לחיים של קושי מתמשך, של בידוד או של אשפוזים ממושכים. בעיניה, יש לפעול כדי לרפא, גם אם הדרך לשם אינה פשוטה ודורשת עמידה בפני כאב. בעוד יש הרואים בגישתה קשיחות מיותרת ואף שימוש בסנקציות, היא מתייחסת לכך כחלק בלתי נפרד מתהליך טיפולי הכרחי.

המפגש עם ההורים ועם הילד הוא נקודת המוצא. כבר בפגישה הראשונה נעשית אבחנה מדויקת, ולעיתים אף נוקבת, על הדינמיקה המשפחתית. לרוב מדובר בהורים מותשים, מבולבלים או רגישים מדי, שרובם אינם נוקטים גבולות ברורים, בשל אירועים מטלטלים כמו גירושין, מחלות או תחושות אשמה הורית עמוקות. הפתרון שבלנק מציעה אינו קל ליישום: חידוש הסמכות ההורית, הצבת גבולות ברורים, הפסקת ה״פיצויים״ האוטומטיים ובעיקר עמידה איתנה מול הילד.

פנימיית “בני ארזים” נולדה מתוך הבנה שאין די בטיפול מרחוק או במפגשים שבועיים. במקרים הקשים, כאשר להורים אין הכלים ליישם בבית את ההנחיות, נדרש מרחב שמאפשר לילד להיבנות מחדש במסגרת טיפולית מלאה. מאות ילדים עברו מאז דרך שערי פנימיית “בני ארזים” ובלנק וצוותה גאים בכך שרבים מהם התחזקו רגשית והשתלבו בחברה בצורה טובה. להם, פנימיית “בני ארזים” לא הייתה רק מקום חלופי לאשפוז אלא נקודת מפנה של ממש: מסגרת עם חוקים ברורים, ליווי רגשי אינטנסיבי, עבודה קבוצתית, אחריות אישית וניתוק מוחלט מן התלות ההרסנית בטלפונים, מסכים או חפצים סימבוליים המגדירים את "עולם המחלה" של הילד.

אין ילד שהוא מקרה אבוד

הטיפול בפנימיית “בני ארזים” אינו מבוסס על ענישה פיזית או אמצעים כוחניים, אך כן כולל קביעת כללים נוקשים. ילד שמתפרץ או מאיים אינו מקבל חיזוקים שליליים אלא נדרש לבצע משימות, הנקראות ״תגובות״. הוא לא מושפל, אך כן מתבקש להתמודד עם המציאות כפי שהיא וללא מניפולציות. העבודה עם ההורים היא חלק בלתי נפרד מהשיטה. הם נדרשים לשתף פעולה, לשנות דפוסי פעולה, ולדווח בזמן אמת על התנהגות בבית. "ההורים הם המשענת של הילד", אומרת בלנק שוב ושוב. אם הם נשברים, הוא מתמוטט אחריהם.

הגישה הזו אינה קלה לעיכול. לא עבור כל הורה ולא עבור כל איש מקצוע. לאורך השנים נשמעה ביקורת כלפי ד"ר בלנק על קשיחות יתר, על עמידה בלתי מתפשרת כלפי ילדים במצוקה, על שיטות לא קונבנציונליות. אולם, אי אפשר להתעלם מההצלחות הרבות, מהילדים שהשתנו ומהמשפחות שקיבלו מחדש את ילדיהן. פנימיית “בני ארזים” הפכה לחלופה ממשית לאשפוז פסיכיאטרי ומצליחה במקום שבו הטיפול המסורתי כשל שוב ושוב.

בהיעדר תקציבים מספקים ותמיכה מערכתית רחבה, הפעילות של בני ארזים מתבצעת כיום בהשקעת מאמצים אדירים. ועדיין, כל ילד שמצליח לחזור לחיים נורמטיביים וכל משפחה שנחלצת ממעגל הייאוש נותנים לבלנק ולצוותה את הכוח להמשיך. פנימיית “בני ארזים” היא הרבה יותר ממסגרת טיפולית. זו הצהרה שילד אינו "מקרה אבוד", ושכבוד, סמכות ואמונה – בכוחם לשנות מציאות.