מה ההבדל בין חוכמה להבנה - ומה אנחנו באמת אמורים לצפות מהילד שלנו?
למה הם מפרשים את השקרים שלהם כאמת מוחלטת - ולמה הילדים שלנו לא מגלים חמלה כלפי האחר? כנראה שיש גיל שזה לא רק החינוך שלנו במשוואה, אלא משהו שקשור להתפתחות שלו
הילד שלנו בן 3, ואיך אנחנו מתפעלים מהחוכמה שלו, מהיכולת שלו לזכור דברים שקרו שאנחנו כבר כמעט שכחנו או מהיכולת שלו לעשות פעולות שהן הרבה יותר מסובכות ממה שמצופה מילד בגילו. ואיך הוא מדבר ומתבטא, מעביר לנו סיטואציות שקרו היום ואפילו סיפר לנו מה הוא אכל. אבל לא משנה כמה חכם הילד או הילדה שלנו, הם לא יצליחו לשים את עצמם בנעליים של האחר, להבין למה האחר עושה או מאמין בדבר מסוים שלא לוקח חלק מהמחשבה האישית שלהם ולדמיין איך הוא חושב או מרגיש.
לפעמים הילדים שלנו אומרים דברים מעליבים או עושים מעשים שגורמים לעלבון לצד השני ולא נראה שהם מרגישים רע עם מה שעשו או אמרו, ואם נהיה נוכחים לסיטואציה אנחנו ניקח אחריות, נרגיש שהיה שם כשל בהורות ובצורת החינוך שלנו, רגשות אשמה ושאלות על איך הגענו למצב שהילד שלנו מרשה לעצמו להתנהג בצורה כזו כלפי אחרים.
אבל בעצם החלק במוח שאחראי על אמפתיה, הבנת האחר, הרגשות והאמונות שלו לא מתפתח במלואו עד בערך גיל 4 ואולי גם אחרי. ליכולת הזו קוראים "תיאוריה של התודעה''. על מנת להבין את הכישורים החברתיים של ילדים בגילאי 4-3, לאמת את אותה התיאוריה ולהבין באיזה שלב התפתחות נמצאת תיאוריית התודעה של פעוט, ערכו מבחן שנקרא 'False belief test'.
במסגרת המבחן נתנו לילדה בת 3 לשבת מול שולחן וסיפרו לה סיפור. לקחו שתי דמויות, לראשונה קראו סאלי ולשנייה אן, ועל השולחן שמו קופסא ותיק קטן. לקחו את סאלי עם כדור ביד והראו שהיא הולכת לתיק ושמה בו את הכדור ולאחר מכן יוצאת מהחדר. כאשר סאלי לא בחדר נכנסת אן, מוציאה את הכדור מהתיק, מעבירה אותו לקופסא ויוצאת מהחדר.
לאחר מכן נכנסת סאלי לחדר ושואלים את הילדה היכן סאלי תחשוב שהכדור נמצא. הילדה מיד עונה בגאווה שסאלי תחשוב שהכדור נמצא כמובן בקופסא, כי מבחינתה מה שהיא רואה ויודעת כך גם האחר יחשוב וידע, גם אם הוא לא היה בחדר.
כשעושים את אותו מבחן לילד בן 5, התשובה האינסטינקטיבית שלו היא שסאלי תחשוב שהכדור נמצא בתיק, כי הוא מבין שהוא ראה שמעבירים את הכדור מהתיק לקופסא אבל היא לא הייתה בחדר וראתה ולכן האמת שלה לא תהיה תואמת לאמת שלו.
בעולם של ילדים בגילאי 3, כולנו חווים את העולם בצורה בה היא חווה אותה, אין הבדל בין האמונות, הרגשות והאמת שלה לאלה של ילד או מבוגר שמולה, גם אם זו סיטואציה שרק היא מכירה. אבל באזור גיל 4 מגיעה ההבנה, שהיא בעצם שלב התפתחותי במוח שלהם, השלב בו ''התיאוריה של התודעה'' שלהם מבשילה. בעצם זה השלב בו הם מתחילים להבין שלא כולם חושבים, מרגישים או מאמינים באותם דברים כמוהם.
תיאוריה של התודעה היא חלק מהתפתחות המוח שלנו, אבל כדי להפוך אותה לאמפתיה והבנת האחר בצורה הרגשית, ילד צריך את הדמויות הדומיננטיות בחייו שילמדו ויפתחו אצלו את הכישורים שאחראים לאמפתיה והבנה שיש רגשות ואמונות שונות לכל אדם. הטווח של גיל 4 הוא הגיל בו נוכל להתחיל ללמד את הילדים שלנו על רגשות של אחרים, על הזדהות ועל מושגים כמו אמונות של אחרים ואמונות שלנו, על הסתכלות והשקפת עולם.
זה לא אומר שביום הולדת 4 שלהם הם כבר יחושו אמפתיה כלפי הסביבה, כמובן שיש ילדים שזה יגיע אצלם קצת יותר מוקדם ויש כאלה שהמח שלהם יאפשר לפתח את היכולת הזו בגיל מעט יותר מאוחר, כי אנחנו צריכים לזכור שהילדים שלנו לא מכונות, וכל אחד מפתח את הכישורים שלו בעיתוי קצת שונה מהאחר, אבל זה כן אומר שזה השלב שנוכל להתחיל לעשות עבודה משותפת, לדבר ולשקף להם את הרגשות של מי שמולנו בסיטואציות שדורשות זאת.