טובעים בים הסידורים

החיים המודרניים גורמים לנו לטבוע בים אדמיניסטרציה – היום מורכב מרשימות אינסופיות של דברים שצריך לסדר. אז מה עושים?

תאג"ד
תאג"ד | צילום: יחצ

אתמול הייתי אצל חברה טובה. "הצילי אותי", אמרה, "אני טובעת - באדמיניסטרציה! היום כמעט פיטרתי את העוזרת. בעיקר, כי היא לא עוזרת. הבית הפוך לגמרי, בעלי חוזר מאוחר, אני צריכה להסיע, להחזיר, לבשל וגם לעבוד. את יודעת, יש לי קריירה שהייתי רוצה שתימשך... אגב, גם אצלך השעות שמ-08:00 בבוקר ועד השעה 16:00 (אלו בלי הילדים) עוברות במהירות מטורפת? ומארבע עד שמונה בערב הן עוברות כל כך לאט?".

 

"את מתלוננת?" שאלתי בתדהמה בזמן שאני בוהה בכלב והחתול שלה, שנחים להם בנחת בבית מתוקתק... "קבלי קצת פרופורציות. קמתי הבוקר, התריס נפל. כיף על הבוקר - עוד משהו לטפל בו. השרברב קפץ והביא לי את החשבונית על הצינור שתיקן, אחרי הפיצוץ בגינה, שהוביל לחשבון מים של 3000 שקל ו-15 אלף שקל על התיקון. שוב כיף - עוד משימה - לכתוב מכתב לתאגיד המים כדי (ברור שלא) לקבל החזר. היום המשיך בעבודה מטורפת על סגירת הגיליון הזה, אי מייל לרופאה של אמא שלי בנוגע לתרופות ששכחה לשלוח לי מרשמים, הכנת צהריים, טיפול ברישום הילדה לגן עירייה לשנה הבאה וכו'. בשורה התחתונה - אם שתינו ניבחן לעונה הבאה של 'האח הגדול' שמזל שלא תהיה, אותי בטוח ייקחו, כי אני יותר מסכנה".

 

"אולי נעבור לקיבוץ?", הציעה. "נשים את הילדים בבית ילדים. הם ילכו ויחזרו לבד. לא נפחד שיקרה להם משהו בדרך, כי הם בקיבוץ. יהיה לנו בית קטן ופשוט וטיפש, שלא מתקלקל".

 

"אבל אין יותר בתי ילדים," ניפצתי לה את החלום. "את עדיין תצטרכי למצוא מטפלת לילדים ואבא שלך כבר לא יגור קרוב אליך ויוכל לעזור. וחוץ מזה, נהיה מאד מסוכן בשבילי הקיבוץ. הקלנועיות של הזקנים נוסעות כמו מטורפות".

 

החיים המודרניים גורמים לנו באמת לתבוע בים של אדמיניסטרציה. יותר מדי בחירה, יותר מדי אפשרויות, יותר מדי תחכום, יותר מדי דברים בבית. לפעמים, בעצם - רוב הזמן, זה פשוט חונק.

 

היום מורכב מרשימות אינסופיות של דברים שצריך לסדר. אם איבדתם ריכוז לרגע ולא שמתם לב, החבילה החודשית שלכם בכבלים עלתה, החבילה שלכם בטלפון השתנתה ואתם ממשיכים לשלם על עיתון שאתם בכלל לא מקבלים. המורה הפרטית של הילד מחייבת על עוד כמה שיעורים שבוטלו והיא כמובן לא שמה לב, בפירוט של כרטיס האשראי מחייבים אתכם על כל מיני ביטוחים שלא היה לכם מושג שיש לכם, הגנן בא בדיוק לעשר דקות ובורח כמו שפן ובמשלוח מהסופר אתם מגלים (שוב), שלא שמו לכם את הדברים בקירור.

 

וזה מתיש ומבאס ואין באמת מה לעשות, כי אין מישהו אחר שיעשה זאת במקומכם. מישהו צריך לקנות לילד שוב את הספר שאיבד בכיתה, לדאוג לאוכל (3 ארוחות ביום זה לא יותר מדי?) ולהכין את האלבום של בר המצווה (כי אחרת בחתונה, כשהוא יחפש את התמונות לסרטון ולא ימצא, הוא ממש יתבאס), ו... ו... ו...

 

אני מודעת לזה שאף אחד לא הכריח אותי ללדת ארבעה ילדים ושאני הבאתי את זה על עצמי במודע, אבל מותר לי לקטר? כי כשאני מקטרת אני לפחות מגלה שאני לא לבד. ואיך אומרים - צרת רבים חצי נחמה?

 

אמא
אמא | צילום: פוטוליה