אז דיוק ניוקם חוזר?

סגוואי

המיתוס: לא ניתן ליפול מסגוואי
האמת: זה קשה, אבל אפשרי

הסגוואי הוא דוגמה מאלפת של כושר ההמצאה האנושי, שהביא לנו כלי רכב קומפקטי, חסכוני ביותר, בטוח ולא מזהם. אין ספק שכמעט כל אזרח של עיר גדולה בעולם היה שמח להחליף את הפקקים הענקיים של מכוניות מזהמות ומרעישות מחוץ לביתו, בטורים של אנשים שמחים על סגוואי. מסיבה זו (וגם בגלל שהוא מגניב טילים), במשרדי גוגל, בנתב"ג 2000 ובלא מעט חברות הייטק בעולם החליטו להפוך אותו לכלי הרכב הרשמי.

עם זאת, אותה אנושות שהביאה לנו את הסגוואי, לא מסוגלת עדיין להחליט אם מדובר בכלי רכב או לא, ובכלל איך צריך להתייחס אליו. כלי רכב או לא כלי רכב, ישנם אנשים שכבר החליטו שמדובר בסכנה ממשית לאנושות, ויצאו להילחם בו בכל כוחם.

אבל תודו שהדבר שבאמת מפליא בסגוואי הוא יכולתו לשמור על איזון, למרות שהוא מצוייד בשני גלגלים בלבד. אם היה מעורב בסיפור גלגל נוסף, הוא לא היה זוכה לאיזכור אפילו בקטלוגים של TOYS R US. חסרונו הוא שמושך את מירב תשומת הלב. הסגוואי מבצע את הטריק הזה בעזרת חמישה ג'ירוסקופים, שני מחשבים שמגבים האחד את השני ומאה מדידות לשנייה. בכדי שגם אנשים לא מבריקים במיוחד יוכלו להשתמש בסגוואי בבטחה, הוא לא מצוייד בלוח מכוונים כי אם בציור של איש קטן. כשהאיש ירוק ומחוייך ניתן לנסוע בלי חשש. אם מתרחשת תקלה האיש שבסגוואי יהפוך אדום ויפסיק לחייך, והכלי יעצור בזהירות, וייתן לרוכב שהות קצרה לרדת ממנו לפני שיכבה את עצמו סופית. אכן, מדובר בכלי רכב שאמור להיות "חסין אדיוטים לחלוטין", פשוט לא ניתן ליפול ממנו.

"לעולם אין לזלזל בכוחה של הטיפשות" - זה הלקח שמתכנני הסגוואי למדו כשמנהיג העולם החופשי, ג'ורג' "דאבליו" בוש, עלה, ואז ירד במהירות מסחררת מהסגוואי.

והלקח שכולנו למדנו על בשרו האומלל של מנהיג העולם החופשי: יש דרך אחת ליפול מהסגוואי - לא להפעיל אותו לפני שעולים עליו.

המיתוס: ממש בקרוב יצא המשחק "דיוק ניוקם פוראבר"
האמת: לא היינו מהמרים על זה

בדיחה גרועה שיצאה מכל פרופורציות? או אולי הנשק הסודי של האנושות במלחמתה בחוצנים? נראה שגם במקרה זה נאלץ להמתין 25 שנה, עד שהתיקים הסודיים בפרשת "Duke Nukem Forever" ייחשפו בפני העולם.

אחת מסדרות המשחקים המצליחות ביותר בהיסטוריה היא DUKE NUKE'EM. מה שהתחיל בתור משחק פלטפורמה חביב קיבל בתחילת שנות ה-90' מימד שלישי ואופי חדש. דמות השרירן הבלונדיני, שמכסח חייזרים ומציל חשפניות תוך יריית משפטי מאצ'ו לכל עבר, משכה אליה מליוני שחקנים בעולם. מה עושה חברה גדולה כשיש לה מכרה זהב שכזה? מוציאה עוד משחק ועוד משחק בסדרה במטרה להרוויח ככל האפשר. מה עשתה חברת 3DREALMS, מפתחת המשחק? לא ממש ברור.

כל שידוע הוא שבתחילת שנת 1997 יצאה החברה בהודעה לעיתונות, בנושא פיתוח משחק המחשב הטוב בעולם. בציניות שאינה יודעת שובע היא נתנה לו את השם: "Duke Nukem Forever" (דיוק ניוקאם לתמיד). המנוע היוקרתי של UNREAL המקורי (פסגת היצירה בתקופה ההיא) נבחר להניע את הפרוייקט החדש. מונה מנהל פרוייקט (בחור בשם ברוסארד), שוחררו מספר תמונות מסך, ו.... האמת שזהו.

במשך 8 השנים הבאות הקפיד ברוסארד ל"עדכן" אותנו מדי כמה חודשים באתר המשחק, תוך התעלמות עקבית מנושא תארך השחרור שלו. הנה שמחנו לשמוע שלפני חודשיים נבחר מנוע פיזיקלי למשחק. הגיע הזמן.

לא ברור מה המניע של חברה מכובדת כמו 3DREALMS, שהביאה לנו משחקים כגון מקס פיין, להמשיך להזרים כסף לעבר המשחק. היא ככל הנראה מרוצה מההתקדמות שמראה ברוסארד, אחרת איך ניתן להסביר את הכספים הרבים שנשפכים על הפרוייקט המוזר הזה?

עם הזמן גם תפח המיתוס סביב המשחק, שהפך, מצידו, ליישות בפני עצמה. ההסכמה בין רוב מעריצי המשחק (ולמרבה ההפתעה יש הרבה מאלה) היא שברוסארד אשם בעיכוב. בשאלת המניע שלו - הדעות חלוקות. מאד.

המציאותיים בינינו טוענים שככל הנראה מדובר פה במאבק כוחות בין ברוסארד לחברה האם. אחרים גורסים שמדובר בניסיון לשמור את הסדרה בחיים למקרה שמישהו אחר יהיה מעוניין לקנות את הזכויות עליה בעתיד. שני ההסברים האלה נשמעים משכנעים, אבל לא מסבירים מהיכן מגיע הכסף להנשמת הפרוייקט במשך 8 שנים. כאן העסק נהיה עוד יותר מוזר.

השמועה האחרונה ברשת היא שהמממן האמיתי של המשחק היא נאס"א, כן, סוכנות החלל האמריקאית בכבודה ובעצמה. לא מעט גולשים מוכנים להשבע שיש בידיהם עדויות, שמוכיחות שהמשחק הוא למעשה סימולטור שאמור ללמד אותנו בני האדם להילחם בחוצנים. הסימולטור אמור להיות מציאותי ככל האפשר ולכן העיכוב הגדול. הם טוענים שהעדויות שבידיהם, בנוסף להצלבה של תאריכי הודעות העיתונות של ברוסארד עם פתיחת פרוייקטים בנאס"א מוכיחים זאת בבירור. הרעיון הוא שבבוא יום הפלישה כולנו נהיה מאומנים בלוחמת חייזרים, וכדברי דיוק עצמו: "KICK SOME ALIEN ASS".

לגבי נכונות הגרסאות - תחליטו בעצמכם. לגבי המשחק, ובכן, אולי נכדינו יזכו לשחק בו. ואולי לא.