יד חופשית מול איראן, אבל היעדר אסטרטגיה: שנה לממשלה מהזווית הביטחונית

שנת הכהונה הראשונה של הממשלה הנוכחית מוכיחה שוב שבכל הנוגע למדיניות ביטחון – אין הבדל גדול בין ממשלות ישראל השונות. "עמדתך תלויה במקום שבו אתה יושב", אומרים האמריקנים – Where you stand depends on where you sit, או כמו שאומרים אצלנו: "דברים שרואים משם – לא רואים מכאן".

כל ההצהרות הלוחמניות שנאמרות בלהט ימי בחירות, מ"מיטוט שלטון חמאס" ועד "חיסול הנייה תוך 48 שעות", מתפוגגות ברגע שבו מתיישבים בכיסא ומקבלים את האחריות למשמעויות הכבדות של כל החלטה כזאת. גם ארגוני הביטחון שלנו – צה"ל, השב"כ והמוסד – שמובלים בידי אנשים שצמחו לתפקיד ולא הוצנחו אליו מבחוץ, יוצרים את האיזונים והבלמים ששומרים על מדיניות ביטחון יציבה.

אין הבדל ניכר בין מדיניות ממשלת בנט למדיניות של ממשלות נתניהו בכל הנוגע ליהודה ושומרון, לרצועת עזה וגם לחיזבאללה בלבנון. ההבדל הבולט של הממשלה הזאת, בניגוד לקודמתה, הוא שהיא זוכה לאוזן קשבת ואוהדת בוושינגטון – מה שמגדיל את חופש הפעולה הישראלי מול איראן. האיראנים מרגישים היטב את ההבדל, הן באיראן והן בסוריה.

עם כינונה, חידשה ממשלת בנט את בניין האופציה הצבאית מול איראן, שהוזנחה מאז 2013. בשבוע שעבר יצא חיל האוויר לתרגול מלא של תקיפה על מתקני הגרעין של איראן, ובשלב מוקדם יותר של התרגיל גם לקחו בו חלק מטוסים אמריקניים.

לתקיפה גלויה של מתקני הגרעין האיראנים יהיו תוצאות מוגבלות מאוד. היא לא תצליח לגרום לעיכוב משמעותי של תוכנית הגרעין ואף עשויה לגרום לאיראנים להאיץ אותה. מנגד, תקיפה כזאת תביא קרוב לוודאי למלחמה שתגבה את חייהם של מאות ישראלים. כמו ממשלת נתניהו, גם ממשלת בנט לא תמהר לממש אופציה כזאת – אבל הכרחי לבנות את היכולת. רק במקרה הלא-סביר שבו איראן תנסה לפרוץ במהירות לייצור פצצה – ישראל תידרש להפעיל אופציה צבאית.

לעומת זאת – בכל הקשור לפעילות חשאית, נראה שהממשלה הזאת נהנית מיד חופשית יותר של האמריקנים והחודשים האחרונים הוכיחו שישראל עלתה מדרגה ברמת הפעילות ההתקפית מול איראן. חיסולים, הרעלות, תקיפות רחפנים וסייבר – איראן סופגת בימים האלה מהלומות חשאיות מכל כיוון – וזה רק ילך וייגבר.

האיראנים יוצאים מגדרם במאמץ לנקום. זה יכול להיות בחטיפה או רצח של ישראלי בחו"ל או במטוסים לא מאוישים שיתקפו בישראל. הנחת העבודה צריכה להיות שמתישהו הם גם יצליחו ואז תעמוד ממשלת בנט למבחן על האם להעלות את רף התגובה או להגיב כמו הממשלות שקדמו לה, בפעולה שקטה וחשאית.

גם התגובה של ממשלת בנט לגל הטרור שחווינו בחודשים האחרונים מזכירה את התנהלות הממשלה מול גל טרור הבודדים ששטף אותנו ב-2016-2015 - רצף של פעולות נקודתיות בשטחים, תוך הפרדה ברורה בין מחוללי הטרור לבין שאר האוכלוסייה, שעליה הורעפו הקלות כלכליות ואזרחיות, גם בימי הרמאדן המתוח האחרון.

למול גלי הטרור הקודמים בחרו במודע ממשלות נתניהו להשאיר את קו התפר פרוץ כדי לאפשר לעשרות אלפי פלסטינים להמשיך ולהתפרנס, אף שהם שוהים בלתי חוקיים בישראל. ההחלטה הזאת הייתה נכונה לשעתה: היא תרמה לרגיעה בשטח וגם מנעה פגיעה בכלכלה הישראלית, בעיקר במגזר הבניין. אבל לנוכח הקטלניות של הפיגועים האחרונים, ממשלת בנט הבינה שלא ניתן להשאיר את התפר פתוח והחליטה להקים מחדש את המכשול שהוזנח.

באשר לעוטף עזה, מאז מבצע "שומר חומות" נשמרה אחת השנים השקטות ביותר. ממשלת בנט קידמה שורה של הטבות כלכליות לרצועה, הן ביציאת פועלים והן הכנסת פרויקטים אזרחיים. עד כה, המדיניות שלה הוכיחה את עצמה, אבל השקט שהשיגה הוא בלתי-יציב ועשוי להיות מופר בכל רגע.

ממשלת בנט, כמו כל קודמותיה, נמנעת מלהחליט על אסטרטגיה: לא בעזה, לא ביו"ש וגם לא מול איראן. זו הבעיה הבסיסית של מדיניות הביטחון של כל ממשלות ישראל. חוסר היכולת לגבש אסטרטגיה ישראלית ברורה עם מטרות ויעדים הופך את קבלת ההחלטות הביטחוניות לנקודתית וטקטית, מה שמכונה "ניהול הסכסוך". מדיניות שתכליתה בעיקר קניית שקט בהווה מבלי לחשוב על עיצוב העתיד.

ממשלת בנט נכשלת במקום שבו נכשלו גם ממשלות יציבות יותר ולא מצליחה אפילו לנסח חזון של עיצוב מציאות ביטחונית טובה יותר לישראל.