המחאה בבלפור, החרדים והפוליטיקאים: מפקד מחוז י-ם מסכם קדנציה

אחרי שנתיים סוערות, ניצב דורון ידיד פושט את המדים והולך הביתה. מפקד מחוז ירושלים, האיש שיושב על חבית חומר הנפץ הטעונה ביותר בישראל, התאכזב כשהפסיד במרוץ לתפקיד המפכ"ל, הכריז על תחושת מיצוי והשבוע פרש מהתפקיד. ידיד הוא איש ששוקל מילים ומתנסח בזהירות רבה מאוד. התפקיד שאותו מילא בשנתיים האחרונות מזכיר ישיבה על כיסא חשמלי שמפיק זרמים במתח גבוה ובקצב מסחרר. אירוע רודף אירוע, הפגנות, חסימות כבישים, בקבוקי תבערה, הפרות סדר, התפרעויות, מסעות לוויה המוניים, אירועי טרור, פצועים והרוגים.

ידיד מגיע לקו הגמר מצולק אבל עומד על הרגליים. במשמרת שלו סיר הלחץ של ירושלים רתח, אבל לא נשרף. הביקורת על ידיד מתייחסת ליד הברזל שהפעיל כלפי אזרחים. דבר לא הכין אותו לקיץ האחרון בכיכר פריז שבירושלים. זה החל בטפטוף של מפגינים והפך לאירוע קבוע שסוחף אליו עשרות אלפי אנשים, בכל מוצאי שבת הם עולים לבלפור ומפגינים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. בריאיון בלעדי לחדשות 13 הוא התייחס לאירועים וטען: "הייתי בעשרות הפגנות, על רקע חברתי, פוליטי, כלכלי, התנתקות, "זו ארצנו", פיגועים, סגירת מפעלים, גזירות כלכליות - לא נתקלתי אף פעם שגידפו קצינים בכירים, שוטרים, מפקדים, כפי שגידפו אותנו. תייגו אותנו כמשטרה פוליטית".

המראות של זרנוקי מים השוטפים אזרחים שבאו להפגין עוררו זעם וביקורת על המשטרה. ידיד הבהיר כי "בהפגנות האלה השתתפו אלפים - כולם נורמטיבים. הקיצוניים הם מאות בודדות ובסופו של דבר מצאנו את עצמנו מתחככים עם אותם אנשים ששמו להם כיעד את המשטרה". ידיד הסתבך גם במערבולת פוליטית לאחר הדלפת שיחה שלו עם השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה, כשלחץ עליו להקשיח את הטיפול במפגינים. "מייחסים למשטרה שיקולים פוליטיים וזה שירת את האינטרסים של מי שרצה לנגח את המשטרה ואותי כמפקד המחוז", טען ידיד. "אוחנה מעולם לא דיבר איתי על ההפגנות, מעולם לא הנחה אותי בהפגנות. נהג בשיא הממלכתיות לאורך כל הדרך ולא פנה אליי מעולם בהפגנות".

ידיד התייחס גם להפגנות במגזר החרדי ולהפרות הסדר בתוך השכונות. לדבריו, "כל מקום שיש בו חיכוך אנחנו נמצאים בו, אין פה אוטונומיות ואין פה תאי שטח שמחוץ לתחום משטרת ישראל לא אצל החרדים ולא בשום מקום אחר בעיר. אנחנו נכנסים לכל מקום בכל רגע". לשכונת עיסאוויה השוטרים של ידיד נכנסים בכל יום ובכל שעה. השכונה הזו היא אחת מזירות הקרב שניצב ידיד מנהל בגאווה, כשהסביר: "עדיף חיכוך בתוך הכפר כנגד כוחותינו, עם עשרות בקת"בים, מאשר בקת"ב אחד נגד אזרחים. וכך נהגתי בשנתיים האחרונות. גם שם הותקפתי על שימוש יתר ואכיפת יתר".

בתוך כך, מותו של איאד אל-חלאק הוא האירוע הכי חמור שדבק בידיד כמפקד המחוז. אל-חלאק הוא צעיר על הרצף האוטיסטי שיצא מביתו שבוואדי ג'וז בדרכו למוסד חינוכי לאנשים עם צרכים מיוחדים בעיר העתיקה. הוא נחשד בטעות כמחבל ושוטרים שרדפו אחריו ירו בו למוות מטווח קצר למרות שלא היה חמוש ולא סיכן איש. ידיד הביע צער על האירוע, והסביר כי "אתה מצטער שאנשים מקפחים את חייהם לשווא, בטח כשאנשיך מעורבים בזה". ירושלים סערה בשנתיים האחרונות. היד הקשה הופנתה כלפי כולם: זרנוקי מים בבלפור, רימוני הלם במאה שערים, מעצרים וירי בעיסאוויה, מדיניות שמצאה חן בעיני פוליטיקאים ואולי היא זאת שגם מנעה ממנו את המפכ"לות. עכשיו דורון ידיד הולך הביתה, מרוצה שלפחות הגפרור שיכול להצית את הבירה ואיתה את המזרח התיכון כולו, לא הוצת במשמרת שלו.