הגיע הזמן לשיפור במעמד המורה

יוקרת מקצוע ההוראה נותר נמוך ואף הורע. מגפת הקורונה אילצה את המורים לשנות דפוסי עבודה ולרכוש מיומנות חדשה באפס זמן. מי שמשלם מחיר על מעמד המורה הירוד הם הילדים – והגיע הזמן לתקן • דעה

  הפגנת מורים מול בית הדין לעבודה בתל אביב, במהלך שביתת מורי החינוך העל יסודי
הפגנת מורים (ארכיון) | צילום: משה מילנר, לע"מ

בשבועות האחרונים אני שומעת מכל עבר על הקושי שעמו מתמודדות נשות החינוך בשדה. בכל השדרות, בכל המקומות. הן זועקות זעקה, לעיתים שקטה, אבל היא קיימת ומתפשטת. הן ברובן לא קמות והולכות. הן נשארות לעשות את המיטב האפשרי.

הן רוצות להעניק שוויון הזדמנויות אמיתי לכל ילד וילדה ולפעול על פי העקרונות המובילים כל אשת חינוך - פרסונליות ודיפרנציאליות. הן רוצות לתת מענה מיטבי ומותאם לכל ילד וילדה, אך הן מתקשות לעשות זאת בתוך מציאות כמעט בלתי אפשרית בבתי-הספר, מציאות שרק החמירה בחסות הקורונה.

מגפת הקורונה העלתה לסדר היום הציבורי את השיח על עבודת ההוראה. היא השפיעה וממשיכה להשפיע על מערכת החינוך ועל תפיסת המקצוע של המורות, שהפכו ל"עובדות חיוניות". המורות לא הוצאו לחל"ת או איבדו את מקום עבודתן, והציבור, במקום להכיר במחירים ששילמו ובהשלכות ארוכות הטווח של התקופה הזו (גם אם כמובן לצד הזכות לעבוד), דורש מהן בעיקר לומר תודה על כך שהחזיקו בעבודתן.

בדבריי, אני מבקשת להדגיש כי המורות נדרשו להתאים את עצמן לשינויים בפרופסיית המקצוע ולרכוש ידע ומיומנויות חדשים בזמן קצר וללא סיוע או תגמול, זאת בתקופה שבה מלאכת ההוראה עצמה הפכה למורכבת שבעתיים וכוללת עתה היבטים שקודם הן לא נדרשו אליהם.

בל נשכח שבנוסף, לראשונה בעת הלמידה מרחוק, ניתנה להורים ולציבור האפשרות לצפות בעבודת המורים ולנכוח באופן חופשי ולא מפוקח בכתליי הכיתות. לאור תהליכים אלה יצאנו, צוות חוקרות, לבדוק האם השתנתה התפיסה הציבורית על מעמד המורה.

במחקר חדש שביצעתי יחד עם פרופ' סמדר דוניצה שמידט ופרופ' רות זוזובסקי, בעבור מינהל עובדי הוראה והמדען הראשי במשרד החינוך, עלה כי הפרדוקס הקיים במעמד המורה, שלפיו קיים פער בין היוקרה המקצועית לבין ההערכה המקצועית, והוא הלך והתרחב בתקופת הקורונה.

יוקרתו של מקצוע ההוראה, ביחס למקצועות אחרים, נותר נמוך ואף הורע מעט והמורות נותרו בתחתית סולם הדירוג. מורה בחינוך היסודי זכתה לדירוג של 4.05 ומורה בעל יסודי עם דירוג מעט גבוה יותר של 4.78. יוקרתו הכללית של המקצוע בהשוואה למקצועות אחרים נותרה, כאמור, נמוכה (ירידה של 5%).

עם זאת, ההערכה המקצועית כלפי המורות השתפרה בעיני הציבור. הציבור שנחשף לעבודת המורות בעת משבר הקורונה, תופס אותן כעת כאכפתיות יותר, בעלות יותר השפעה, אינטליגנטיות, מעוררות השראה, גמישות ויצירתיות יותר מכפי שתפס אותן לפני המשבר. בעקבות הקורונה, הציבור רואה את מקצוע ההוראה כבעל תרומה רבה יותר לחברה (עלייה של 23%), כבעל חשיבות לחברה (עלייה של 21%) ומוערך יותר על ידי הציבור (7%).

מסיכום כולל של הממצאים ניתן לטעון כי משבר הקורונה היטיב עם ציבור המורות. אך אל לנו לטעות בכך. ההבחנה בין יוקרה להערכה אינה סמנטית. לא די בהערכה ציבורית כלפי ציבור המורות, אלא יש לפעול באופן מידי להעלאת יוקרת המקצוע על ידי פתיחת הסכמי השכר התקועים עקב היעדר תקציב מדינה ועל ידי שיפור תנאי העבודה של המורות ושיפור בסביבת העבודה הבית ספרית; יש לפעול בהקדם ליצירת מסלולים מגוונים לפיתוח מקצועי ותכנון קריירת ההוראה, לרבות אפיקי קידום רוחביים לצד אלו האנכיים.

ד''ר רוני רמות
ד''ר רוני רמות

לבסוף, יש להגביר את האוטונומיה הניתנת בכל שדרות ההוראה על חשבון הריכוזיות השולטת כיום במערכת החינוך הישראלית. הדי ההערכה הציבורית למורות בתקופת הקורונה הולכים ונעלמים, כיוון שהיציאה מתקופת הסגרים וההתרגלות לשגרת מגיפה ולמידה בצילה בבתי הספר והגנים הגבירה את העומס, את הדרישות, את הצרכים ואת הציפיות של המערכת והציבור מהמורות, ושוב הן חוזרות להיות מותקפות לצד היעדרו של ליווי מקצועי על מנת להתמודד עם השינוי שחל בעבודתן. המחירים הם כמובן של כולנו, ובעיקר של הילדות והילדים שלנו.

ד"ר רוני רמות היא ראש היחידה להכשרות ייחודיות במכללת סמינר הקיבוצים

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com