מה שסמוטריץ' שכח: ויתורי העבר של ישראל בעסקאות חטופים

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג היום (שני) עמדה לגיטימית, צריך לומר, של התנגדות לשלב השני של עסקת החטופים. הוא טען שהדבר יהווה חצייה של קו אדום, שבו ישראל עושה ויתורים מדיניים בתמורה להשבת חטופים. השלב הבא, טוען סמוטריץ, הוא שאיראן תחטוף יהודים שמטיילים בעולם ובתמורה לשחרורם תדרוש חסינות לתוכנית הגרעין שלה.

היסטורית, וזה אולי מצער, ישראל נכנעת לדרישות של ארגוני טרור שחוטפים ישראלים שאין דרך אחרת לשחרר אותם. החטא הראשון היה ב-1968, בחטיפת מטוס אל על לאלג'יר. רה"מ לוי אשכול נכנע לדרישות החוטפים ושחרר 24 מחבלים בתמורה ל-13 ישראלים חטופים. העסקה הזאת הפכה את הפרקטיקה של חטיפת ישראלים למועדפת על ארגוני הטרור.

עשור אחר כך, ב-1979, כבר קבע ראש הממשלה מנחם בגין תקדים של עשרות מחבלים בתמורה לישראלי אחד כששחרר 74 מחבלים בתמורה לחייל אברהם עמרם שנחטף בלבנון. כמה שנים אחר כך, ב-1983, התעריף כבר עלה לאלפים: בעסקת ג'יבריל הראשונה שיחרר ראש הממשלה יצחק שמיר 4,600 מחבלים בתמורה לשישה חיילי נח"ל שנחטפו בלבנון. שמיר לא היה אדם רך ופשרן, אבל גם הוא בחר בפדיון שבויים אל מול העיקרון של לא להיכנע לטרור.

ומאז הדבר נמשך. גם בנימין נתניהו, שקבע בספרו "כיצד לנצח את הטרור" כי למול מצב של בני ערובה אסור להיכנע וחייבים להפעיל כוח, שחרר לבסוף 1,027 אסירים, בהם רוצחים כמו יחיא סינוואר, בתמורה לחייל אחד, גלעד שליט, ב-2011.

האתוס של אי הכניעה לארגוני טרור שחוטפים בני ערובה כדי לא לעודד את החטיפה הבאה – אולי מתאים לארצות הברית הענקית אבל פחות לישראל הקהילתית, אומה שנאבקת על חייה באופן מתמיד, ושולחת בכל יום מגויסי חובה, ולא שכירים, לשדה הקרב.

לכן, ישראל עשתה גם ויתורים מדיניים, בניגוד למה שטוען סמוטריץ', כדי להחזיר שבויים. ב-1974, אחרי ניצחון צבאי מוחץ על מצרים וסוריה, חתמה ישראל על הסכמי הפרדת הכוחות, בהם ויתרה לא רק על שטחים שכבשה במלחמת יום הכיפורים, אלא גם על שטחים שהיו בידיה לפני המלחמה – זאת כדי להחזיר את השבויים שלנו מסוריה וממצרים, שכמו החטופים בעזה, עברו עינויים קשים.

סמוטריץ' מזהיר שכניעה תביא לטיפות של יהודים בעולם וזה הרגע להזכיר לו מה קובע חוק הלאום שהצביע בעדו: "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". חטופי 7 באוקטובר לא עלו על טיסת אייר פראנס וגם לא נסעו לעשות עסקה מפוקפקת בדובאי. הם ברובם ישראלים שנחטפו מבתיהם ביום שבו מדינת ישראל וצה"ל לא היו שם כדי להגן עליהם.

אם ישראל לא תממש את האחריות המוסרית שלה אליהם – היא תאבד את הצידוק לקיומה.