קריאת שמע בירושלים – שינוי בסטטוס קוו? איבדנו את זה

סוגיית הר הבית ממשיכה לבעור ולהתלקח, כשרק לאחרונה 3 נערים שהתפללו באזור ועוררו פרובוקציה - הובאו בפני שופט. האם כל נושא רגיש בישראל צריך להתדיין בבית המשפט העליון, והיכן עובר הגבול הדק של פגיעה בדמוקרטיה? • דעה

זמן צפייה: 02:55

הסערה הפוליטית סביב סוגיית הר הבית ממשיכה להתלקח, עם מעצרם של 3 נערים יהודים שהשתחוו באזור - כשלאחרונה נדמה שבמדינת ישראל כל אמירה היא נפיצה, כל מעשה הוא פרובוקציה וכל התנהגות יכולה לגרום להידרדרות מלחמתית. זו הנחת העבודה היום-יומית, אך האם כך באמת אנחנו אמורים לחשוב?

קטין שמשתחווה על הר הבית, גדולה ככל שתהיה הפרובוקציה שלו - היא עדיין לא משנה את הסטטוס-קוו במזרח התיכון, וכך צריך להתייחס לזה. בחור, פרובוקטור ככל שיהיה, שכל חטאו הוא רצון למשוך תשומת לב פולחנית - הוא רק בחור פרובוקטור. כל עוד הוא לא ביצע מעשה שיש בו כדי לפגוע בנפש או ברכוש, כך יש להתייחס לזה.

הנערים שהתפללו בהר הבית מדברים לראשונה
הנערים שהתפללו בהר הבית מדברים לראשונה

עם זאת, הבאה בפני שופט של ילד שמשתחווה ואומר קריאת שמע בכל מקום במדינת ישראל, היא תמרור אזהרה לכל אחד שרואה עצמו כאזרח במדינה יהודית ודמוקרטית. אני מנסה לדמיין מה היה אומר בנט של שנת 2020 על בנט של שנת 2022, לו הייתה הסיטואציה הזו מתרחשת לפני שנה וחודש.

בין משפט לפוליטיקה קיים איזון עדין. כיום כל דבר מגיע לפתחו של בית המשפט העליון, דבר המחליש את מעמדו של בית המשפט, ולא מחזק אותו. הדבר מצביע על חולשתה של הדמוקרטיה, ולא על חוזקתה. קיימים נושאים שבית המשפט לא אמור להכריע בהם גם אם הם שפיטים, כגון מוסר ואתיקה, והם אמורים להיות נדונים ומוכרעים בידי מי שנבחר על-ידי הציבור.

בית המשפט העליון (ארכיון)
בית המשפט העליון (ארכיון) | צילום: רויטרס

תארו לכם, שיום יבוא וראש הממשלה יהיה מהשמאל, והממשלה תאשר הסכם שלום. אזי ירוץ מאן דהוא לבית המשפט העליון, ובראש ההרכב יעמוד אדם שתפישתו תהא שונה, ובאמירת אגב יאמר כי לדעתו ההסכם יכול לעמוד למבחן בג"צ ולשיפוטם של השופטים. האם סביר שאנשים המתיימרים להיקרא אנשי שמאל, יאמרו שמי שמעז להטיל דופי בהחלטות או באמירות שיפוטיות, יש לגדוע את ידו?

תגובות סגן השר גולן והשר פרייג' על אמירתו של השופט ציון סהראי בעניינו של הנער, כמוהן כאותה דוגמה שהזכרתי לעיל. ופה חייבים לשאול, האם איבדנו את זה? בפועל, לאחר פרסום ההחלטה, הרי שניתן ללמוד שיש שופטים חכמים במערכת המשפט, ודוברים חסרי אחריות הם הבעיה, ולא ההיפך.

עו''ד שמעון (שימי) בראון
עו''ד שמעון (שימי) בראון | צילום: דליה נבעה

יש שופטים בירושלים ויש בתי משפט בישראל, והחוכמה היא לא רק מה לא לקבוע או להחליט, אלא מה לא להביא לפתחו של בית המשפט. אמירות נגד שופטים בישראל מסוכנות תמיד, לא רק כשאומרים אותן אנשים המשויכים לצד הימיני של המפה, אלא גם כשאמירות אלו נאמרות על ידי אנשים הנקראים נציגי שמאל.

לעניין קטלוג כימין ושמאל, כלל לא ברור כבר מהו ימין ומהו שמאל בישראל, והקיטלוג הזה של אנשים נועד לשרת קמפיין פוליטי ותו לא. תסמונת תקיפת שופטים בישראל כנראה משתייכת לקיטלוג אחר, שיש להגדירו – המדברים מתוך הפוזיציה השלטונית. על זה כבר נאמר כי "מה שרואים מפה לא רואים משם". לכן, אמור מעתה: "כשאני בשלטון – ניתן לתקוף את השופטים, וכשאני לא בשלטון - אני מגינם של השופטים" - אלא שעל כאלו עדיף לומר, "אוי לי מיוצרי, ואוי לי מייצרי".

עו"ד שמעון (שימי) בראון, מומחה למשפט מנהלי – ציבורי

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com