לא אידיאלי, אבל מתבקש: איכוני השב"כ הוא כורח המציאות

זהו לא הפתרון האולטימטיבי והזכות לפרטיות חשובה, אך כפי שלמדנו בשנתיים האחרונות בהתמודדות עם הקורונה – צריך להילחם בה מלחמת חורמה • דעה

ישיבת קבינט הקורונה
ישיבת קבינט הקורונה (ארכיון) | צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ

החלטת הממשלה בעקבות המלצת קבינט הקורונה לשוב ולהשתמש באיכוני השב"כ כדי לאתר את מי שבאו במגע עם חולים מאומתים בווריאנט החדש של נגיף הקורונה "אומיקרון" היא ההחלטה המתבקשת וההגיונית נוכח חוסר הוודאות מחד, והצורך לשמור על זהירות מרבית מפני התפשטות מחודשת של נגיף שלגביו עדיין רב הנסתר על הגלוי מאידך.

טור דעה נגד איכוני השב"כ: היום זה זמני, מחר זה יכול להפוך להרגל

למען הסר ספק יובהר כי איני חושב שמדובר בכלי שיש להשתמש בו כעניין שבשגרה. לעניות דעתי, הזכות לפרטיות היא אחת מהזכויות החוקתיות החשובות ביותר הקיימות לאדם במדינה דמוקרטית, על אחת כמה וכמה בעולם הטכנולוגי שבו אנו חיים כיום כשטלפון נייד הפך כמעט למצרך קיומי. וכמובן, שאני סבור כי פגיעה בזכות הזאת צריכה להיעשות אך ורק במקרי קיצון ותחת הגבלות ברורות. מדובר בצעד קיצוני שיש לשמור למצבי קיצון בלבד.

ואולם, אם התפשטות זן חדש ומסתורי של נגיף שכבר גבה את חייהם של 5.2 מיליון בני-אדם ברחבי העולם בתוך פחות משנתיים אינה נחשבת לנסיבות קיצון – מה כן ייחשב לכאלה? לא בכדי, קבע בג"ץ בהרכב מורחב לפני כ-8 חודשים בעתירה שהוגשה נגד השימוש באיכוני השב"כ לצורך חקירות אפידמיולוגיות כי בהינתן הנסיבות החריגות של התקופה ונוכח המנגנונים השונים הכלולים בחוק המסמיך את המדינה לעשות שימוש באיכוני השב"כ והתקופה המוגבלת שנקבעה מלכתחילה ביחס למשך תוקפו של החוק – אין כל מקום להתערב בו.

בג"ץ התיר להשתמש באיכוני השב"כ על מנת לסייע למשרד הבריאות לאתר מגעים שנוצרו בין חולים מאומתים לציבור הרחב, ביחס למי שמסרבים לשתף פעולה עם נציגי משרד הבריאות במסגרת החקירה האפידמיולוגית. כעת, מבקשת המדינה לעשות שימוש בכלי הזה אך ורק ביחס למי שאומתו כנושאים את הווריאנט החדש והמסתורי – ותו לא.

לעניות דעתי, קשה למצוא מצב יותר ברור שהוא בבחינת "קל וחומר" מאשר זה שעמו אנו מתמודדים כיום. כלומר, אם כבר נקבע כי אפשר להשתמש באיכוני השב"כ כדי לאתר מגעים של עשרות אלפי חולים מאומתים שמסרבים לשתף פעולה עם המדינה - אך טבעי כי ניתן יהיה להשתמש בכלי הזה באופן המצומצם והמוגדר שאושר בהחלטות קבינט הקורונה והממשלה, ביחס לאיתור מגעים של עשרות בודדות או אפילו מאות חולים בלבד.

עם כל הכבוד לזכות החוקתית והחשובה לפרטיות, חיי אדם קודמים לה. הדברים אולי היו שונים לו גם הפעם הייתה הממשלה נזכרת לטפל במצב החירום באיחור ניכר. אך מהרגע שבוצע זיהוי מהיר של הווריאנט בישראל, אסור לנו לטמון את ראשנו בחול.

עו''ד סער גרשוני
עו''ד סער גרשוני | צילום: אורי לבני

כאמור, איני מקל ראש בפגיעה המסתמנת בזכות לפרטיות. אלא שכתמיד, גם במקרה הזה יש לבחון את הפגיעה מתוך פרספקטיבה של איזון בין זכויות מתנגשות. במקרה הזה, נמצאים על המשקולת השנייה ערכים כבדי משקל: פגיעה בחופש התנועה שתתרחש ככל שיוחלט על סגר, פגיעה בחיי המסחר ובזכויות הקניין של בעלי עסקים, ומעל הכול – הזכות לחיים שתפגע באופן ניכר, שכן סביר להניח כי התפשטות מחודשת של הנגיף תעלה בחיי אדם.

פעולות מהירות ויעילות היום, ימנעו את התמותה העודפת של המחר, ובמידה רבה גם ימנעו או לכל הפחות יצמצמו את הגבלות התנועה וההתקהלות שלאזרחי ישראל כבר אין יכולת להכיל. זה אולי לא אידיאלי, אבל לחלוטין כורח המציאות.

עו"ד סער גרשוני הוא בעלים של משרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני, הגנת הפרטיות ולשון הרע

רוצים לכתוב למדור הדעות באתר חדשות 13? שלחו לנו למייל: opinion13news@gmail.com