שכחו את השגרירים בבית

לפני חצי שנה, מועצת הביטחון של האו"ם העבירה החלטה נגד ישראל. בצעד הצהרתי, החזיר ראש הממשלה בנימין את השגרירים שלנו מניו זילנד וסנגל, שתמכו בהחלטה, ויצר בכך מצב די אבסורדי. מזה חמישה חודשים השגרירים שנמצאים בישראל מנותקים ממשפחותיהם שנותרו מאחור.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אם נחזור לאותם ימים, מדובר ברגע בו הנשיא האמריקני ברק אובמה, עם רגל אחת בחוץ, מאפשר את החלטה 2334 נגד ישראל בנושא ההתנחלויות. החלטה מאוד מאוד בוטה, והמצרים, כתוצאה מפעילות שלנו, מושכים את ההצעה. אבל ארבע מדינות מתנדבות להחזיר את ההצעה לשולחן.

בין המדינות היו גם שתיים שאיתן אין לנו יחסים דיפלומטיים: מלזיה וונצואלה. השתיים האחרות: ניו זילנד וסנגל. נתניהו, בצעד לגיטימי, מחליט באקט תוקפני נגד המדינות הללו להחזיר את השגרירים שלנו להתייעצויות בישראל. כל זה טוב ויפה ואפילו נושא תוצאות כפי שניתן לראות מצד ניו זילנד, ששלחה לא מזמן ברכה ליום העצמאות ומראה סימנים של שיקום היחסים.

אבל השגרירים הישראלים נשארו בארץ, והמשפחות שלהם נשארו שם. זה מצב אנושי חסר תקדים, השגריר פול הירשון למשל, שהיה השגריר בסנגל, משפחתו נשארה שם והוא כאן בארץ. בתו לומדת בתיכון בסנגל והוא לא רואה אותה. עם כל הכבוד להתייעצויות של נתניהו, המצב הזה נמשך כבר חמישה חודשים.

ניתן רק לקוות שהנושא לא חמק לנתניהו מתחת לרדאר, ההתייעצויות בעניין ניו זילנד וסנגל הן בהחלט חשובות וודאי השתחלו בין שלל הנושאים שעל הפרק: התאגיד, הקדמת הבחירות והביקור של טראמפ. אולי כדאי שמישהו בממשלה יתעורר.

אפשר לעשות מחאה דיפלומטית ואחריה להחזיר את השגרירים למקום מושבם ולא לתת להם לסבול על דבר כל כך קטן, שאין לו שום תועלת. כשעושים מהלך, צריך גם לדעת מתי לסיים אותו.