בריחת המורים: המערכת מתפוררת מבפנים – ואין יד מכוונת

הנטישה ההמונית של מערכת החינוך היא תוצאה של הזנחה ארוכת שנים, המדינה נמנעה מלהשקיע במשאב הכי חשוב במערכת, ובמשרד החינוך (שוב) התעוררו מאוחר. כתבת החינוך של חדשות 13 ליאור ורוצלבסקי בטור דעה נוקב

זמן צפייה: 13:37

"ב-1 בספטמבר לא יהיו מורים וגננות", התריעה בדרמטיות מנכ"לית משרד החינוך, דלית שטאובר, לפני כחודש. זה נחמד שמישהו בצמרת משרד החינוך התעורר והצטרף סוף סוף לזעקה שנשמעת מהשטח כבר שנים, אבל זה צריך היה לקרות קודם.

הבעיה אמנם החריפה מאוד בתקופת הקורונה, אבל היא נולדה הרבה לפניה. בכל קיץ חוזרות ועולות כתבות על מורים שעוזבים את המקצוע, על מנהלי בתי ספר מותשים מרוב חיפושים מייגעים אחר כוח אדם. אולם התגובות במשרד החינוך לפניות בעניין היקף המחסור והטיפול בו היו תמיד לקוניות ומעורפלות, כמו למשל: "לא ידוע על מחסור", או "מדובר בחוסרים נקודתיים". כאילו הכול המצאה חסרת בסיס.

בינתיים, חולפות להן השנים והבעיה מחמירה. מניות מקצוע ההוראה ממשיכות לצנוח והאטרקטיביות שלו דועכת. השכר הנמוך, הכיתות הצפופות, ההורים המתערבים, הנוקשות של המערכת - כל אלה חלחלו, שחקו את מעמד המורה והרחיקו לא מעט מורים מצוינים מהכיתות.

מובן שיש מורים רבים מסורים ומוצלחים שעושים עבודתם נאמנה גם בתנאים קשים, מתוך תחושת שליחות ואהבה לתחום, אבל בסקר שערך לאחרונה מכון רושינק בעבור מכללת מורים מובילה נמצא כי אחד מכל חמישה סטודנטים וסטודנטיות להוראה בוחרים במקצוע כי מדובר בלימודים אקדמיים "קלים" - לא מתוך עניין, זיקה לתחום או חלילה תחושת שליחות.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-2803222136' autoplay='0' credit='' desc='פרויקט מורה ליום אחד - הפרק השני' poster='' kid='1_hcsm6v9k' duration='974']

שניים מכל חמישה בוחרים להיות מורים בגלל "ביטחון תעסוקתי", כלומר פשוט כי אי אפשר לפטר אותם. וזה אולי הדבר שממחיש בדרך הטובה ביותר עד כמה פגום ומוגבל מנגנון ההעסקה, שפשוט משמר בינוניות במערכת: מנהלת שרוצה להחליף מורה, לרוב לא תצליח לעשות זאת. מנגד - אם היא רוצה לטפח מורה צעירה, איכותית ונלהבת, אין לה כמעט שום דרך או חופש פעולה לעשות זאת. המערכת מתגמלת רק על פי ותק ולא על פי השקעה או ביצועים, ואין זה פלא שרבים וטובים עוזבים או נשארים וצוברים תסכול. ואם המורה מתוסכל, אז כנראה שגם התלמידים – וגם ההורים.

חשוב לומר שלא מדובר רק במורות ומורים – המחסור האדיר מורגש בקרב מנהלי ומנהלות בתי ספר, גננות, סייעות, פסיכולוגיות ויועצות חינוכיות, מטפלות ומשלבות, בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד – כל התפקידים הכי חשובים בחייהם של ילדינו, שאמורים לעטוף אותם בשעות הרבות שבהן אנחנו לא שם. כל אלה הפכו לתפקידים שאף אחד לא רוצה לעשות.

המערכת מתפוררת מבפנים והקורונה האיצה את התהליך, אבל אין אשם אחד ואין פתרון אחד. כן, יש בעיה – וצריך לכל הפחות להכיר בה. מה שמחזיר אותנו למשרד החינוך.

יפעת שאשא ביטון
שרת החינוך יפעת שאשא ביטון | צילום: צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

בתנועה לחופש המידע פנו למשרד בבקשה לקבל מיפוי מסודר של החוסרים: לפי מגזרים, אזורים גיאוגרפיים, שלבי חינוך ומקצועות לימוד. אך הגיוני שלמשרד שמעסיק מאות אלפי מורים וגננות ואמון על תפעול תקין של כל הגנים ובתי הספר, יהיה מעקב מסודר אחר עובדיו, לא? אז זהו - שלא, לא במדינת ישראל. וגם הפעם – התשובה הבלתי נתפסת שהתקבלה מהמשרד לפני כחודש הייתה שהנתונים פשוט לא קיימים.

איך אפשר אפילו להתחיל לפתור או לתכנן פתרון למשבר הזה, אם אף אחד אינו יודע בדיוק כמה מורים לאנגלית חסרים? או למתמטיקה? כמה מחנכות חסרות, למשל לכיתות א', ובאילו יישובים המצוקה גדולה במיוחד? מה הטעם בקיומם של אגף תכנון ואסטרטגיה, באגף כוח אדם בהוראה או בכל אחד מעשרות האגפים במטה המסורבל מדי של משרד החינוך– אם אין בו יד מכוונת שאחראית לגיבוש תמונת מצב מעודכנת ומתעדכנת של מצבת כוח האדם, כך שניתן יהיה לגייס את מי שחסר ולנתב מורים על פי הצורך?

רק כדי לסבר את האוזן, על פניו, אם בוחנים את המספרים היבשים – יש היום במערכת החינוך כמות נכבדת של מורים, שמספיקה כדי לשבץ בכל כיתה עוד לפחות מורה אחד, אפילו שניים, אבל החלוקה לכיתות ושעות אינה אחידה וכדי לנצל טוב יותר את כוח האדם נדרש שינוי ארגוני-מערכתי רחב היקף, ודרושה כאמור - יד מכוונת.

[brightcove_iframe video_id='vod-news-vod-the-main-edition-clips-part-3103222126' autoplay='0' credit='' desc='פרויקט מורה ליום אחד - הפרק השלישי' poster='' kid='1_49yxfrnb' duration='868']

המשא ומתן על הסכמי שכר המורים יצא לדרך בשבועות האחרונים. נראה שבנקודת הזמן הזאת, כולם כבר מבינים שאין מנוס משינוי עמוק ודרמטי, אבל כל אחד מושך לכיוון אחר – בארגוני המורים רוצים להקטין את מספר התלמידים בכיתות ולהעלות את השכר למורים בכל דרגות הוותק. באוצר מעוניינים לקצר את שבוע הלימודים, להתאים את לוח החופשות של התלמידים לחופשות במשק ולהתמקד בהעלאת השכר למורים הצעירים.

ומה עם משרד החינוך? הרי הוא שאמור בסופו של דבר לנהל את הסיפור ולהתמודד עם ההשלכות של ההסכמים שייחתמו. אכן במשרד החלו רק לאחרונה בעבודת מטה למיפוי מדויק של החוסרים, אולם עבודה כזאת יכולה להימשך גם כמה חודשים, באופן שלא ישרת את המשא ומתן וגם לא את ההיערכות לפתיחת השנה הבאה (התעוררו מאוחר, כבר אמרנו?). אולי על הדרך ימפו במשרד גם את הבעיות במטה שלו עצמו, גם שם נראה שדרוש בדחיפות ארגון מחדש.