הכתבה שהשאירה אותי עם טעם מריר במיוחד

אמיר ברמלי היה לכמה שנים מיני טייקון. היום הוא יושב בכלא אחרי שנידון לעשר שנות מאסר. הפרקליטות ערערה. היא רוצה יותר. בפרקליטות וברשות לניירות ערך רואים בו את אחד מגדולי פושעי הצווארון הלבן שהיו פה.

לאחרונה הומלץ על עוד כתב אישום נגדו. המילים שמשתמשים נגדו הן מהחריפות שניתן לדמיין - נוכל, שקרן, מתוחכם, זייפן. בתחילת השנה העיד ברמלי במשטרה שניסה לשחד את השופט במשפטו, חאלד כבוב. לטענתו, הוא הצליח, או לפחות הכתים את בנו של השופט, וליד כבוב.

לכתבות נוספות בחדשות 13 >>

סוד פרוץ: החשאיות המוגבלת של המוסד

אלפי מתמחים מתפטרים: "התורנויות לא מאפשרות טיפול טוב"

ח"כ לשעבר קולט אביטל: שמעון פרס תקף אותי מינית

קשה לחשוב על האשמות קשות מאלו. אפשר היה לצפות מהמערכת המשפטית שתתגבר על סלידתה מברמלי ותבדוק את הטענות. לא בשבילו, בשבילנו, עבור השופט, שהוא כרגע מועמד בטוח לעליון. ברמלי טען שיש בידיו לא מעט הוכחות, תכתובות, הקלטות. אם היו מתחילים אז, זו הייתה בדיקה קלה ופשוטה. מספיק שתופסים את הנייד של איש הקשר כביכול בינו לבין משפחת כבוב וכבר היה ניתן לבדוק אם התכתובות המפלילות לכאורה הן אותנטיות. כשאותו איש קשר כותב שהוא עם השופט, האם הוא באמת עם השופט?

לראש קופץ לפחות אדם אחד שהיה לא פחות גרוע מברמלי. שמואל דכנר ז"ל היה מכונת שוחד. הוא שיחד כל מה שזז. הוא גם זייף ושיקר ורימה. הפרקליטות ידעה את כל זה ובתמורה נתנה לו את אחד מהסכמי עד המדינה הנדיבים ביותר שהיו פה. בצדק, לדעתי. מחלו לו על חובות לרשות המסים, שילמו לו כסף, מימנו לו הגנה, נתנו לו חיסיון מלא מהעמדה לדין ועל בסיס עדותו של הזייפן והנוכל הזה, נכנסו רבים ובכירים לכלא.

במקרה של ברמלי, המשטרה והפרקליטות - למרבה הצער - לא הצליחו להתעלות. הבחילה מברמלי, המחשבה שאולי אולי הוא עוד יקבל איזושהי הטבה, אם יתברר שהמזימה שטווה עבדה, הוציאה אותם מדעתם. אפשר להבין, לא לקבל.

במשך תשעה חודשים בדקנו את טענות ברמלי, כמיטב יכולתנו העיתונאיות. במקביל, ביקשנו, טוב, התחננו למערכת אכיפת החוק שתבדוק את הדברים. אמרנו לבכירים במערכת שזה מסוג הסיפורים הנדירים שאנחנו מעדיפים לעכב עד שהם יבדקו את זה לעומק ולא ההפך. לשווא. ככל שנברנו בפרשה, הלכו והעמיקו סימני השאלה.

איך קרה שקופסה מלאה בכסף מזומן הועברה מברמלי למשרד עורכי הדין של בניו של השופט? מה פתאום בנו של השופט פוגש במהלך המשפט את הנאשם? כמה הגיוני זה שמקורב לבנו של השופט פתאום נמצא בקשר - אחרי אותה פגישה - עם אותו נאשם ובקשר לאותו נושא?

שלא יבינו אותנו לא נכון - אנחנו לא טוענים חלילה שהשופט או בנו קיבלו שוחד. הראיה היחידה שהשופט בכלל ידע ממשהו היא תכתובות של אותו איש קשר, שמתכתב עם ברמלי, שבמספר לא מועט של מקרים טוען שהוא נפגש עם השופט, דיבר איתו, או התכתב איתו. ייתכן שהוא מתרברב בקשר שלא קיים והשופט חף מכל ידיעה.

בנו טוען שלא סיפר לו דבר, שלא ידע בעצמו עם מי הוא עומד להיפגש וכשנודע לו, יצא מהפגישה. קופסת המזומנים - הסביר וליד כבוב - רק חנתה במשרדו במשך מספר שעות. הוא לא ידע שיש בה מזומנים, הוא לא היה במשרד. היא הגיעה לבקשתו של אותו איש קשר והועברה אליו מאוחר יותר.

לכל סימן שאלה יש - מן הסתם - הסבר. העניין הוא שאת ההסברים הללו ניתן היה לאמת או להפריך בחקירה מהירה ויעילה כבר בינואר השנה. באוקטובר כבר הרבה הרבה יותר קשה. לפני כשבועיים-שלושה, המשטרה החלה לחקור את הנושא. היא עושה את זה באיטיות ותוך חוסר רצון ברור.

ברמלי נחקר באזהרה על ניסיון למתן שוחד לשופט (בצדק). כל השאר רק מעידים. ככל שאנחנו יודעים, נתוני איכון לא נלקחו, ניידים לא נפתחו. אחרי זה הפרקליטות והמשטרה ישאלו את עצמן מניין באות כל תיאוריות הקונספירציה נוסח רות דוד.

הערב בתוכנית "המקור", אנחנו נשדר לכם את ממצאי החקירה שלנו. זו הייתה אחת הכתבות הכי קשות שהייתי מעורב בהן, אולי הקשה מכולן ובסופה נשארתי עם טעם מריר במיוחד. התפקוד של מערכת אכיפת החוק היה כל מה שאתה לא רוצה מהאנשים האלה.