שלטון הקרטר ה-4 • איך החדש של ליל ויין?

רצתה יד הגורל והייתי בארצות הברית בשנת 2008, בדיוק כשהאלבום "Tha Carter III" שוחרר לחנויות. קצת קשה היה להאמין למימדי השליטה הטוטאלית של ליל ויין בכל פינה בארץ האובמה. בכל תחנת רדיו, בכל מועדון, על כל מסך טלוויזיה ובכל קיוסק מזדיין, יכלת לראות את הפרצוף המכוער או לשמוע את הקול המצפצף שלו. זה היה מאוד מספק, כי לשמוע את הראפר הכי מקורי של המיינסטרים מתנגן מכל זוג רמקולים היתה הפתעה גדולה, והאלבום הוא בלי ספק ה-3.5 מליון החתיכות הראויות ביותר שנמכרו מזה זמן רב בז'אנר.

ההצלחה העצומה של האלבום, כמו האיכות הגבוהה שלו, הם לא עניין כזה מובן מאליו. ויין זינק כמעט בין לילה ממעמד של ראפר-ילדון מצ'וקמק שנעזר באחד הראפרים המגוחכים בעולם (בירדמן, שהיה ידוע בחיבה לקולות ציפורים), למפלצת גרמלין מנופחת עם סגנון חריזה מטורלל עד יותר מהמראה שלו. מה שהיה מדאיג כשויין הכריז על "Tha Carter IV" הוא שמאז אותו אלבום, ווין לא הצליח לשחזר את הרמה.

גם "Rebirth" (שהיה אמור להיות אלבום הראפ-רוק שלו) וגם "I Am Not a Human Being" שיצאו לפני שנה, היו נפילות במדרגות המקדש העצמי שויין בנה, והקהל הרחב קידש. ויין התחיל להראות סימנים לכך שההערכה הענקית שלה זכה אולי לא היתה מוצדקת, ושאולי הקרטר השלישי היה אירוע חד פעמי.

ג'יי זי, מאחוריך

אבל הנה - עם "Tha Carter IV" הוא מוכיח שזו לא היתה הברקה בודדת. ווין חוזר לכוחותיו ולדמותו המבריקה: קולאז' טריפי של דמויות לוני טונז שנכתבו למערכון סאטירי וגזעני על ידי שרה סילברמן. טופאק פוגש את טי-פיין ושוחה בבריכת LSD. ליל ווין הוא כל הדימויים ההזויים ביותר שאפשר לשלוף מראש מעוות ולרכז באדם אחד. הוא עדיין משווה את החיים לכל מני סוגי נשים, עדיין מתהדר בנוצותיו כטווס עם אפילפסיה ועדיין מנפיק משפטים מפגרים וגאוניים כאחד, דוגמאת "את יודעת שהכסף מדבר, אני הפיתום" או "התעוררתי הבוקר, זין קשה כאבן, מאפר את הבלנט שלי בתוך פרס הגראמי".

בכזו קלות ווין לוקח את מה שרע בהיפ הופ, את כל הטיפשות, הגאוותנות המיותרת, הגישה הדוחה לנשים וזריקת הזין הגדולה על כל מי שלא בא בעין, והופך את הכל לגאונות מטורללת והזויה. וויזי לא מוותר לאף אחד. ג'יי זי זרק עליו מיני דיס ב-"H•A•M"? ווין מחזיר בכל הכח. "אחטוף את הכלבה שלך, אקבל את הכסף, כמה אתה אוהב את הגברת שלך". ואנחנו מדברים כאן על ביונסה, כן?

לא בטוח שויין יצליח לשחזר את ההצלחה של הקרטר השלישי, אבל הוא בהחלט הולך להגיע קרוב. "Tha Carter IV" מחזיר את כוחו של ויין ומציב אותו, שוב כראפר הדפוק, ההזוי וכנראה המבריק ביותר בסביבה. זה לא מתבטא רק בקטעים שהוא עצמו ממלא את תפקיד הפרונטמן, ודווקא אלה בהם קול הגמד ההזוי שלו לא נשמע מוכיחים את כוחו והייחוד שלו.

לשיר הסוגר של האלבום הביא ויין את נאס, Bun B , Shyne ובאסטה ריימס. לאינטרלוד באמצע האלבום הוא שיבץ את Tech N9ne ואת אנדרה 3000 מאאוטקאסט (ששמו לא זכה לקרדיט). אלו האנשים שעושים את ווין למי שהוא: ראפ דרומי מבריק, חוכמה אורבנית, הברקות לשון ופלואו, הזיות חלליות שמתנגשות ברחובות הקשים של ניו אורלינס. אלו הם הדברים שהופכים את ויין לטרול המטורלל שהוא, וב-"Tha Carter IV" הוא נשמע בשיאו שוב.

"Lil Wayne - "Tha Carter IV