גיבור על חלשים • מה דעתנו על "קפטן אמריקה"?

למרות הדעות הקדומות שיש ללא מעט אנשים לגבי סרטי קומיקס, והתפיסה הרווחת לפיה מדובר בסרטים שמיועדים לשמש כבידור נחות עבור המוני בני נוער צמאים לאפקטים ולסצנות אקשן מתוקצבות, גם בתוך הז'אנר הזה ניתן למצוא לא פעם יצירות שמעזות להתיימר להיות משהו מעבר. "האביר האפל" הוא כמובן הדוגמא הקלאסית, סרט שגם המבקרים הסנובים ביותר הצביעו עליו כעל יוצא דופן בתוך יבול סרטי גיבורי העל. גם "קפטן אמריקה" החדש מתיימר להיות אחד מאותם סרטי קומיקס יחידי סגולה שחורגים באיכותם מהמצאי הסטנדרטי של הסוגה, אבל הניסיון הזה עומד בעוכריו, ומוביל אותו להיות יצירה נפוחה וחסרת פרופורציה. כמו מכל סרט קומיקס, גם מ"קפטן אמריקה" קשה שלא ליהנות, אבל הפעם זה קצת פחות קשה מהרגיל.

"קפטן אמריקה" הוא חתיכה נוספת בפאזל האינסופי הקרוי "The Avengers", אותו סרט עתידי של חברת מרוול סטודיוס בו יופיעו יחדיו איירון מן, תור, קפטן אמריקה, ועוד כמה וכמה גיבורים מסרטים שונים - תחת פיקודו של ניק פיורי, בגילומו של סמואל ל. ג'קסון. צופים מנוסים כבר יודעים להמתין בסבלנות עד סוף הקרדיטים בכל סרט של מרוול כדי לראות כיצד מגייס ג'קסון גיבור אחר גיבור לשורות חבורת הסופר גיבורים שלו. וכל מי שמכיר את ה"Avengers" מעולם הקומיקס, זוכר שקפטן אמריקה היה מנהיגם הבלתי מעורער. אבל יותר מאשר אצל האחרים, אצל הקפטן נדמה כי כל תכלית קיומו של הסרט היא ההשתתפות העתידית של גיבורו בסרט אחר. מה שקרוי בשפת סדרות הטלוויזיה - "פילר". למרות המאמצים הכבירים של יוצרי הסרט להפוך אותו ליצירה שתעמוד בפני עצמה ולא רק כסיפור מוצאו של גיבורו של סרט אחר, ולמרות ההפקה המרשימה והשאפתנית, התחושה היא שכשלעצמו הסרט קצת סתמי.

הסרט מתרחש בתקופת מלחמת העולם השנייה, ועוקב אחר הבחירה הלא צפויה בנער צנום וחלשלוש בשם סטיב רוג'רס, לתוכנית אמריקנית לייצור סופר חיילים עם כוחות על. לאחר סדרה של זריקות הופך רוג'רס הציפלון לשרירן בעל יכולות פיזיות מוגברות, ויוצא להילחם במקבילה הנאצית שלו, רד סקאל (גולגולת אדומה), ראש ארגון ביון גרמני בשם "הידרה", ששואף להשמיד את העולם בעזרת מקור כוח אינסופי אותו הוא גילה.

ממזר חסר כבוד

בדומה ל"אקס-מן: ההתחלה" שיצא לפני כחודש וחצי, גם הפעם מדובר בסרט קומיקס שמתרחש בשנות ה-40, ורמת ההשקעה שלו בשחזור התקופתי גבוהה בהרבה ממה שאנו רגילים לקבל בז'אנר זה. במקרה של "קפטן אמריקה" מדובר בהישג של ממש, ארה"ב של שנת 43' מיוצגת בצורה קאמפית וצבעונית, עם דגש על עיצוב תפאורות ותלבושות עד הפרט האחרון, כולל התחפושת הבאמת יפיפייה של הקפטן עצמו. למעשה התחושה הכללית מזכירה במשהו את "ממזרים חסרי כבוד" של טרנטינו, בניסיון לברוא מחדש את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בצורה מוגזמת וקומיקסית, ולהפוך אותה לרקע המתאים לסיפור פנטסטי ופשטני.

גם מלאכת הליהוק נעשתה בחוכמה ובדיוק. כריס אוונס, הזכור לנו מתפקידו כלפיד האנושי בסרטי "ארבעת המופלאים" מגלם את קפטן אמריקה, והרצינות התהומית שלו בשילוב עם קולו העבה מייצרים בדיוק את השילוב הנכון בין סמכותיות לצניעות שהתפקיד דורש. משעשע במיוחד לראות כיצד אנשי האפקטים המיוחדים הקטינו אותו על מנת להפוך את החלק הראשון בסרט, בו הוא ילדון נמוך קומה ורזה, לאמין מבחינה ויזואלית. את תפקיד רד סקאל הרשע מגלם הוגו וויבינג, שזכור לכולנו כאחד מהרשעים האולטימטיביים של הקולנוע ב"מטריקס". סטנלי טוצ'י הוא המדען שהופך את סטיב רוג'רס לקפטן אמריקה, הייליי אטוול מגלמת את האינטרס הרומנטי, וטומי לי ג'ונס הוא הקולונל הספקן שאחראי על הפרוייקט.

אז מה אתה יכול לעשות?

למרבה הצער, רמת התסריט לא גבוהה כמו זו של ההפקה והמשחק. אחרי שעוברות 40 הדקות הראשונות, הסרט שוקע לתוך שבלוניות מצערת, והיעדרותן של סצנות אקשן ראויות לשמן תורם גם הוא לתחושה מאכזבת ומשמימה משהו. כיוון שעלילת המתח והפעולה לא מספקת את הסחורה, לא נותר אלא להתרכז בדרמה וגם שם אין לסרט יותר מדי מה להציע. נדמה כאילו הפוטנציאל הכביר שמובנה בתסריט נותר ללא מיצוי.

מתבקש כי סיפור הפיכתו של נער צנום לגיבור שרירי ילווה בהומור ובכמה סצנות סלפסטיקיות - אבל הוא לא. מתבקש גם שהעובדה שלנאצים ולאמריקנים יש תוכנית כמעט זהה ליצירת סופר חיילים תוצג באור שמדגיש את הבעייתיות שלה - אבל היא לא. קצת חסר גם הסבר מפורט יותר לגבי יכולותיו המדויקות של הקפטן, שלא מגיע בשום שלב, וגם העימות הסופי עם רד סקאל סתמי ולא מספק.

האירוניה בכל הסיפור היא שאיש לא היה שופט את "קפטן אמריקה" על פי אמות מידה כמו דרמה קוהרנטית או עומק התסריט, לו יוצריו לא היו מרימים להנחתה על ידי עשיית סרט תקופתי מושקע ונוטף יומרה. המסקנה? בפעם הבאה שמרוול סטודיוס מעוניינים לייצר להיט משמעותי, רחב יריעה עם דרמה, קונפליקט ושאר רעות חולות, מוטב שהם יגבו את עצמם גם בכמה סצנות אקשן ראויות לשמן, ולא יבנו על היכולת שלהם לרגש בלעדיהן. כי כמו שזה נראה כרגע, קפטן אמריקה הוא לא באטמן, וג'ו ג'ונסטון הבמאי, הוא ממש לא כריסטופר נולן.