לייקי לי • איך החדשים של Toro Y Moi וליקי לי?

ליקי מתמודדת בהצלחה עם תסמונת האלבום השני, והחדש של נסיך הצ'ילווייב טורו ווי מוי הוא אסופת רעיונות ייחודית ומוזרה, שנותנת הצצה קליידוסקופית לעתיד. ביקורת אלבומים

ליקי לי
ליקי לי | צילום: יחצ

Lykke Li - Wounded Rhymes

"הגעתי לאן שהגעתי בזכות האינטרנט". מודה בראיון שהעניקה ליקי לי - נסיכת הפופ של סצנת האינדי - לאלוהי הבלוגספירה ומתנצלת על האובר הייפ שנכרך סביבה. Youth Novels, אלבום הבכורה של השוודית הצעירה, הפך לממתק האייפוד של 2008, כשהתלקק על לשונותיהם של הבלוגרים באותה שנה. הדיבור הצפוף הזה דחף את לי כמה צעדים קדימה, הזניק אותה לשורה ראשונה בצמוד לבנות ארצה; רובין, ליטל דראגון, קארין דרייר (פיבר ריי, דה נייף), ומיצב אותה במקום שבו צמד אלקטרו-פופ אליטיסטי כמו רויקסופ מארח אותה באולפן, ומפיקים מחוזרים כמו דייב סייטק ובק מפרגנים לה רמיקסים רקידים.

לכן הסקרנות הרגה רגע לפני צאת האלבום השני: האם לי תצלח את התסמונת הידועה לשמצה? ונגיד שכן; האם תמנף או תשמר את היחסים העדינים בין הפופ האלקטרוני לרוק השברירי שהיא בראה אז? אם לפני שלוש שנים היתה לי A Little Bit In Love, אז היום, Sadness is Her Boyfriend.  לומר שהיא התבגרה, יהיה כמו להעיד על תינוק שתווי פניו ברורים. די שקוף. הצליל הבהיר והקול המתיילד שהחמיאו למידותיה בגיל 23, הפכו ליליים, דחוסים ברגשות מעוננים ובנוגות ששייכת לשבורי לב. לי למדה לנצל את הבדידות וחוסר המנוחה (והסקס-אפיל) שלה ולהשתמש בהם כמנוע ליצירה - האלבום Wounded Rhymes, אם כך, הוא מכבש לעצבותה.

 

ביורן ווייטינג מפיטר ביורן וג'ון, שעיצב מוזיקלית את כל העסק, יצק לסאונד את הרטרו שיק שהולך היום. האלבום, המועשר בפרקשנס וטפטופי אלקטרוניקה, מהורהר ברובו ומתאים לשעות בהן זורח הירח, השעות שאהבות נכזבות ותשוקות לא ממומשות נפרעות. לדוגמא, הקטע הארוך, המינימליסטי והיפה בדיסק, I Know Places. שיר שהופ סנדובל הייתה מקליטה, שיר שבוכה כששומעים אותו. הסינגלים, Get Some ו- I Follow Rivers הם החתיכות המעוררות, שיעשו ס"ד בבר, או כרמיקס עדכני גם על הרחבה. המוזיקה של ליקי לי מתמתנת במקום טוב באמצע בין הפופ האוונגרדי של פיבר ריי לזה של בריטני מימי I'm a Slave 4 U. לכל אלה שאוהבים את הלוליפופ שלהם במתיקות עדינה.

 

"Lykke Li - "Wounded Rhymes

 

 

טורו ווי מוי
טורו ווי מוי | צילום: יחצ

Toro Y Moi - Underneath the Pine

אפרופו בלוגרים, בחור נוסף שהומלך במהירות הקלקה כנסיך הצ'ילוויב של 2010, בן גילה של ליקי לי, צ'ז באנדיק המוכר יותר לגיק המוזיקה הממוצע כטורו ווי מוי, מוציא גם הוא, אלבום שני. Underneath the Pine, שאמנם נכתב בצל אבל (יום לאחר לווייה של חבר), אבל נשמע כמו פנדה בר, קאריבו, וביצ' האוס עושים יחד בוגי ווגי בסלון לפני המסיבה. האלבום, שמותאם להאזנה ביתית מתחיל בדומה לקודמו עם אקורדים רעועים באווירת פאנק מהסבנטיז וסול מסורבל. ההמשך מדלג למתחם של מלודיות פופיות שמתָקשרות עם הדיסקו - צפו פנייה חדה ב- Got Blinded - שהולכות ומשתבחות ומגיעות לשיא ב- Still Sound, הרף הזה נשמר עד סוף הדיסק עם קטע ממורי טייפי טיפוסי שנועל אותו.

מעבדת הצלילים האקספרמנטלית באולפן הביתי של וויי מוי מייצרת סאונד אבסטרקטי וחלומי עם תחושה קשה של כאוס שמתבדה מהאזנה להאזנה; גיטרות נוירוטיות, פסנתר תזזיתי וקלידים פעמוניים, בס דומיננטי ותופים חיים. וויי מוי מבין כיצד מלודיות עובדות ללא מילים וזו ההשפעה המכרעת על האלבום. בעוד ההרמוניות הווקאליות הנוכחות מפיחות חום ואנושיות במקצבים הרובוטיים, נער הפוסטר הקולומביאני מתרחק ממטאפורות - כותב כמו שהוא מדבר ושר בקול נקי או מפולטר.

 

עטיפת האלבום מציגה תמונה שוויי מוי צילם בה את עצמו נוגס בפלח של פומלה עם קלוז אפ לשפתיים, ברזולוציה שבה אפשר לראות את בקבוקוני הפרי כאילו היו שושנת ים. "אין שום דבר סימבולי בצילום, הכול למען המוזרות", הוא אומר בראיון. Underneath הוא אסופת רעיונות ייחודית לא פחות מוזרה מהעטיפה שלו. הוא יכול להיות מתויג בחֹפזה כחלק מתנועה מוזיקלית רגעית, אבל בעיקר נותן לנו תמונה קלידוסקופית לעתיד.

 

"Toro Y Moi - "Underneath the Pine