Call of Duty: World at War

לא היה קשה במיוחד להימנע מלפתח ציפיות גבוהות מ-Call of Duty: World at War, הכותר החמישי בסדרת משחקי המלחמה הפופולארית, שפותח עבור המחשב האישי וכל הקונסולות. אחרי Modern Warfare המדהים, מעטים האמינו שאקטיוויז'ן תחזור לזירת הקרב המשומשת של מלחמת העולם השנייה - אך זה בדיוק מה שהחליטו אנשי החברה לעשות. בנוסף, מלאכת הפיתוח הופקדה בידיה של Treyarch, האחראית ל-Call of Duty 3 המאכזב, בעוד שאנשי Infinity Ward - היוצרים של כל המשחקים המוצלחים באמת בסדרה (כולל האחרון) - עובדים על פרויקט סודי כזה או אחר שטרם נחשף.

קשה לומר, אם כן, שניגשתי לביקורת זו בהתלהבות רבה, אך קיפר סאת'רלנד (או בשמו המוכר יותר – ג'ק באוור) מיהר לנער אותי מהאדישות כאשר חילץ אותי מעונש מוות במחנה שבויים. כבר בדקות המשחק הראשונות של World at War, מושפרצות על המסך כמויות דם שהיו יכולות למלא שלב שלם באחד ממשחקי הסדרה הקודמים. זוהי רק נקודת הפתיחה למשחק האפל, המורבידי והאלים ביותר בסדרה עד כה. הוא לא טוב יותר מ-Modern Warfare, אך תעשו לעצמכם עוול אם לא תשחקו בו לפחות פעם אחת.

יפנים – אבל לא כמו שאתם מכירים

הקמפיין מתרכז בשני אירועים היסטוריים נפרדים לגמרי: הקרבות על איי האוקינוס השקט, והמצור הנאצי על סטלינגרד. מדוע דווקא בשניהם? העלילה לא מעניקה לכך כל הסבר, וקופצת לה בסדר אקראי למדי בין משימות בהן אנו נכנסים לנעליו הכבדות של חייל-רגלים אמריקאי, ובין משימות בהן אנו מגלמים צלף סובייטי. עם זאת, אי-אפשר להתבלבל בכל הנוגע לאווירה: גם ברוסיה וגם ביפן, המלחמה הגיע לשלביה המתקדמים, והאויב נואש מאי-פעם, ומוכן לנקות בכל תחבולה בכדי לשנות את מאזן הכוחות.

היפנים הם ללא ספק גולת הכותרת – מעולם עוד לא ראיתם אותם כל כך אכזריים ומטורפים. אין להם שום בעיה להטמין פצצות בתוך גופות, להמתין שעות במארב ולהסתער עליכם משום מקום. אם בקרבות כנגד הנאצים נאבקנו בדרך כלל ביעדים מרוחקים ומבוצרים, ההיתקלויות עם היפנים נוטות להיות מפתיעות ומהירות, עם לא מעט קרבות ירי מטווח אפס, וכלי נשק שמותאמים במיוחד לכך – להביור אימתני, לדוגמה. זה מבעית ומרגש בעת ובעונה אחת, אם כי בשלב מסוים דברים בהחלט מתחילים לחזור על עצמם.

זירת הקרב המקורית מנסה – אך לא לחלוטין מצליחה – להסתיר את העובדה שזהו עדיין Call of Duty, לטוב ולרע, ובלי שום חידוש יוצא דופן. הקרבות מתוסרטים לעייפה, ואם לא תעשו בדיוק את מה שהמשחק מצפה מכם לעשות, ענייניים יתחילו להשתבש ותמצאו את עצמכם מתים ללא סיבה של ממש או תקועים בלי שום אפשרות להתקדם. אם כבר הספקתם להתרגל למשחקי פעולה פתוחים ודינאמיים אולי יהיה לכם קשה להסתגל מחדש למשחק שמתקדם כמו רכבת על פסים, אבל באמת שאין סיבה להלחם עם הבימוי המוקפד. לכו לאן שאומרים לכם ללכת, עשו את מה שמבקשים מכם לעשות – ותיהנו מחוויה מדהימה למדי, אם לא הטובה ביותר שאי-פעם עברתם במשחק מלחמתי.

מתקפת הזומבים

את הקמפיין תוכלו לסיים לבדכם או ביחד עם חברים, במצב משחק משותף (Co-Op), לראשונה בתולדות Call of Duty. כאשר תסיימו את כל השלבים בפעם הראשונה יפתח בפניכם מצב משחק נוסף ומפתיע למדי – "זומבים נאצים". זה הולך בערך כפי שאתם יכולים לדמיין: אתם תקועים בתוך בקעה חשוכה, וחבורה של זומבים חובבי בשר אדם מנסים לפרוץ פנימה ולאכול אתכם. לבדכם אין לכם כל סיכוי נגד גלי האויבים, אך ביחד עם כמה חברים העסק יכול להפוך מהנה למדי. כמה חבל ש-Left 4 Dead בדיוק יצא, ומשאיר את הבונוס החביב הזה הרחק מאחור...

בכל דבר אחר הנוגע למשחק מרובה-המשתתפים, כדאי שתכינו את עצמכם לאכזבה. World at War יורש מ-Modern Warfare את רוב תכונות המשחקיות, כולל מערכת הדירוג האוטומטית, אך לא מוסיף כמעט שום דבר משלו ולא ממש נותן לכם סיבה טובה לנטוש את שדה הקרב המודרני לטובת האיים של האוקיינוס השקט. זה נראה קצת כמו תוספת של הרגע האחרון, משהו שהמפתחים דחפו פנימה בזריזות ובלי יותר מידי מחשבה. קצת חבל, כי המנוע הגרפי של Call of Duty 4 זוכה ב-World at War לשדרוג מורגש למדי מכל בחינה אחרת: מזמני הטעינה (שהתקצרו פלאים – ואפילו לא דורשים התקנה מראש בפלייסטיישן 3) ועד לאיכות הטקסטורות, האפקטים והמים.

אם כן, החזרה למלחמת העולם השנייה לא הצליחה להחריב את World at War, שמציע קמפיין משובח ומהנה לשחקן יחיד או לכמה שחקנים המעוניינים לסיים את כל השלבים יחדיו. מצב המשחק מרובה-המשתתפים לא ממש שווה את המחיר, ובאופן כללי נדמה שהמשחק מצליח לעמוד בסטנדרטים של קודמו, אך איננו מתקדם לרגע אחד מעבר לכך. כל זה עדיין מאפשר לו לשמור על מקומו כמשחק המלחמה הטוב ביותר של השנה, אך יש לנו הרגשה שה-Call of Duty הבא יהיה מהפכני הרבה יותר.

יתרונות
קמפיין מרגש, מאתגר ומעוצב היטב לשחקן יחיד – או לכמה שחקנים שרוצים לעבור את ההרפתקה יחדיו
המנוע הגראפי של Call of Duty 4 זכה לשדרוג מורגש
מתקפת הזומבים היא בונוס מהנה – לאלו מכם שעדיין לא התמכרו ל-Left 4 Dead
תחושה אפלה, מורבידית וריאליסטית. משנה לשנה, Call of Duty נעשה דומה יותר ויותר לדבר האמיתי...

חסרונות
...אבל מלחמה אמיתית זה לא כיף, כן?
העלילה סתמית לגמרי. תוך כמה שלבים כבר לא תזכרו איך קוראים לדמויות הראשיות או למה זה חשוב בכלל
מצב המשחק מרובה-המשתתפים הוא פשוט העתקה מ-Call of Duty 4, בלי שום חידוש ששווה לדבר עליו
מצליח לעמוד בסטנדרטים של קודמו – אך לא מתעלה עליהם לרגע

הציון הסופי: 85