פרקליטו של השטן

סידני לומט חוזר עם סרט שמראה ללוציפר מאיפה משתין הדג. יואב אברמוביץ' הציץ, נפגע ורץ לספר לחבר'ה

כשבאים לראות סרט שביים במאי בן 83, אפשר לצפות להרבה דברים: זה יכול להיות טוב, רע, משעשע, מעייף, נוסטלגי ואפילו מלודרמטי. סביר להניח שכל אחד מאתנו יגיע עם הדעות הקדומות שלו, אבל לקבל ממישהו שעבר את גיל הגבורות בעיטה לבטן ואגרוף לפנים? את זה קצת קשה לצפות, אלא אם כן לבמאי קוראים סידני לומט.

לומט ("אחר צהריים של פורענות"), שהתחיל את הקריירה הקולנועית שלו בשנה שקמה מדינת ישראל, אחראי ל"לפני שהשטן ידע" - סרט בעל עוצמה ודיוק של פר צעיר וזועם בהסתערותו על מטדור, אך גם טרגי כמו גורלו הידוע מראש של הפר.

הסרט מספר על שני אחים, אנדי (פיליפ סימור הופמן, "קפוטה") והנק (איתן הוק, "לפני השקיעה"), המצויים כל אחד בצרה אישית וכלכלית חסרת מוצא, ומתכננים יחדיו שוד שבו "אף אחד לא ייפגע וכולם ירוויחו". הסרט, שהנימה הפסימית והמדכאת שורה עליו מתחילתו (באחת מסצינות הסקס הבוטות והמרתקות של הקולנוע האמריקאי בשנים האחרונות), לא משאיר הרבה מקום לתקווה שהתוכנית ה"מושלמת" הזו תצא לפועל כמתוכנן. הסרט ערוך באריג קולנועי של פלאש-בקים ופלאש-פורוורדים, בהם אנו מגלים עד מהירה כי החנות אותה תכננו השניים לשדוד היא חנות התכשיטים של הוריהם, וכי השוד ממיט אסון על משפחתם. עד מהירה נכנסים לסיפור אביהם של השניים, צ'רלס (אלברט פיני, "סיפורי דגים"), ואשתו היפהפיה של איתן, ג'ינה (מריסה טומיי, "בן דודי ויני").

כישרונו וניסיונו הניכרים של הבמאי הוותיק ניכרים לא רק ביכולת ללהק אנסמבל שחקנים כה מוכשר, אלא גם ביד המכוונת שאפשרה לכל אחד מהם להוציא מעצמו את המיטב. לא מדובר בסרט קל, לא לצופים ולא לשחקנים, מאחר והוא צולל אל תהומות אכזריות וייאוש של נשמות אבודות, שגם קשרי הדם ביניהן לא מצליחים להוציא מהם שביב של חמלה או נחמה, אפילו ברגעים הקשים ביותר.

עם זאת, אלה לא דמויות של רוע בנאלי ושטוח, אלא אנשים בשר ודם, שלכל מעשה ופעולה שלהם יש מניע והיסטוריה ארוכה, הנחשפים אט-אט במעשה האמן של התסריטאי (קלי מסטרסון, שזה תסריטו הראשון לאחר קריירה כמחזאי) והעורך. כל המרכיבים הללו מסתדרים יחדיו אל הרמוניה של רקוויאם למשפחה אבודה אחת, הנענשת על חטא קדמון חסר שם או מהות.

באופן כמעט תמוה, הסרט לא היה מועמד לאף קטגוריה משמעותית באוסקר 2008. יכול להיות שחברי האקדמיה האמריקאית חשבו ששני סרטים אלימים ומדכאים, "ארץ קשוחה" ו"זה ייגמר בדם", מספיקים לשנה אחת. עם זאת, למרות השמטתו מהטקס, אין ספק ש"לפני שהשטן ידע" יכול היה להתחרות כשווה ערך מול שתי יצירות המופת הללו.

לפני שהשטן ידע