עוד מהפכה של פוטין

כשנודע מי הם ארבעת המועדונים שיעלו לשלב חצי גמר ליגת האלופות, איש מאוהדי הכדורגל באירופה לא ממש הופתע. ברצלונה, מנצ'סטר יונייטד, ליברפול וצ'לסי הן אימפריות עתירות משאבים וכוכבים, וכל אחת מהן נחשבה בראשית הדרך כמועמדת לזכייה.

בגביע אופ"א, לעומת זאת, המצב מעט שונה. אמנם באיירן מינכן, גלזגו ריינג'רס ופיורנטינה הן אורחות לא נדירות במיוחד בשלבים האחרונים של המפעלים האירופיים, אבל השם הרביעי הפתיע. "זניט מה?", שאלו את עצמם וודאי אוהדי הכדורגל באירופה על הקבוצה שתתמודד הערב (חמישי) מול באיירן מינכן, אבל לא רק הם. גם האוהדים המסורים ביותר של זניט סנקט-פטרבורג (ולא סנט-פטרסבורג, כפי שנוהגים בטעות לכנותה), המייצגת את העיר השנייה בגודלה ברוסיה, שפשפו את עיניהם ולא האמינו כמה מהר הגיעה קבוצתם האהובה, שלא זכתה להישגים מרשימים במיוחד, לא בתקופת ברית המועצות ולא אחרי פירוקה, היישר לקדמת הבמה של הכדורגל האירופי.

בצילה של הבירה

קצת היסטוריה: מועדון הכדורגל זניט סנקט-פטרבורג הוקם ב-1936, אך במהלך שנות קיומה של ברית המועצות זכה בשני תארים בלבד: גביע בשנת 1944 ואליפות ב-1984. אוהדי הקבוצה צפו בשנים הללו בקנאה בשלושת המועדונים הגדולים ממוסקבה, שנתמכו על ידי זרועות הממשל – ספרטק (הקבוצה של המפלגה הקומוניסטית), צסק"א (הקבוצה של הצבא האדום) ודינמו (הקבוצה של המשטרה) – שזכו יחדיו בלא פחות מ-30 תארי אליפות.

גם פירוק האימפריה וייסודה של הפרמייר-ליג הרוסית ב-1992 לא שינה בהרבה את המצב. ב-15 העונות הראשונות של הליגה, המשיכה האליפות לחנות במוסקבה. 14 התארים התחלקו בין ספרטק (9 פעמים), צסק"א (3) ולוקומוטיב (2). ההישג היחיד של זניט היה הגביע ב-1999, אבל לפני קצת יותר משנתיים המצב השתנה.

בדצמבר 2005 הודיעה ולנטינה מטביינקו, מושלת סנקט-פטרבורג המקורבת מאוד לנשיא ולדימיר פוטין, כי השליטה על מועדון הכדורגל העירוני תעבור לחברה הממשלתית "גזפרום", חברת הגז והנפט הגדולה ברוסיה והשלישית בגודלה בעולם, ששווייה נאמד במעל 300 מיליארד דולר. המטרה היתה ברורה: לשבור את ההגמוניה של מוסקבה השנואה ולהביא את האליפות לעיר.

הפרשנים ברוסיה לא הרימו גבה. בניגוד לעבר, צמרת השלטון הנוכחית ברוסיה מורכבת רובה ככולה מאנשי אמונו של פוטין, שנולד וגדל בסנקט-פטרבורג. בין אוהדיה המוצהרים של זניט נמצאים דמיטרי מדבדב, הנשיא הבא של רוסיה שגם כיהן בעבר כיו"ר מועצת המנהלים של גזפרום, בוריס גריזלוב, יו"ר הפרלמנט ויו"ר סיעת "רוסיה המאוחדת" בה חברים פוטין ומדבדב וניקולאי פטרושב, ראש ה-FSB (השירות החשאי של רוסיה) לשעבר – כולם אנשי סנקט-פטרבורג. ברוסיה יודעים לספר שגם פוטין עצמו לא אדיש לגורלה של זניט.

הקשרים בין צמרת השלטון לקבוצה הפכו כה הדוקים, שבבחירות שנערכו למועצת העיר סנקט-פטרבורג במרץ 2007 התמודד במסגרת רשימת "רוסיה המאוחדת" שחקן הקבוצה ואליל האוהדים, אנדריי ארשבין, שהיה אז בן 25 בלבד. ארשבין הצליח להיבחר, אך ויתר על מקומו במועצה תוך זמן קצר.

הצבא של "הגנרל הקטן"

ההנהלה החדשה החלה לעבוד מייד. ביולי 2006 הובא לקבוצה המאמן ההולנדי דיק אדבוקאט, המכונה "הגנרל הקטן", שאימן בשתי קדנציות שונות את נבחרת הולנד ועבר גם במועדוני צמרת כמו גלזגו ריינג'רס ופ.ס.וו. איינדהובן. בעונה הראשונה הוא הביא את זניט למקום הרביעי בליגה הרוסית, ולקראת עונת 2007 קיבל את כל הכלים כדי להביא אליפות.

התקציב שהועמד לרשותו של אדבוקאט היה חסר תקדים, גם בקנה המידה של קבוצות הצמרת ממוסקבה שנשלטות על ידי אוליגרכים כמו יבגני גינר (צסק"א) ואלישר אוסמאנוב (דינמו, שמחזיק גם ברבע מהבעלות על ארסנל הלונדונית), והגיע לכ-180 מיליון יורו. אדבוקאט החל לחזק את העמדות הבעייתיות של הקבוצה בסכומי עתק, שכבר הפכו לנורמה בכדורגל הרוסי.

מסע הקניות, ששוויו הסתכם בכמעט 40 מיליון יורו, כלל בין היתר את חלוצה של טומסק ונבחרת רוסיה, פאבל פוגרבניאק, שעלה לו 6 מיליון יורו, ואת ואלחנדרו דומינגז, החלוץ הארגנטיני המצוין של רובין קזאן, עליו שילם 7 מיליון יורו. השיא היה הבאתו של הקשר האחורי אנטולי טימושצ'וק, הסמל והקפטן של שחטיור דונייצק ושחקן קבוע בהרכב של נבחרת אוקראינה, עבורו שילם אדבוקאט לא פחות מ-15 מיליון יורו. כל אלה הצטרפו למלך השערים של הליגה הטורקית, פתיח טקה, שהובא לזניט מטרבזונספור בעונה שלפני כן, תמורת סכום של 10 מיליון יורו.

בניגוד למוסקבה, ששולחת לליגה הרוסית לא פחות מחמש קבוצות (ועוד שתיים מהפרברים), לסנקט-פטרבורג, בה חיים 5 מיליון בני אדם, יש רק קבוצה אחת, זניט, בבת עינם של התושבים. האצטדיון "פטרובסקי", שתכולתו 21,500 מקומות ישיבה, מלא מפה לפה בכל משחק והקהל הפנאטי של הקבוצה דואג לקיים בו מופעי דגלים ופירוטכניקה שלא היו מביישים את הקהלים של דרום אמריקה. רק דבר אחד היה חסר לחבר'ה האלה – תואר אליפות ברוסיה. בשנת 2007 זה סוף סוף קרה.

החבורה של דיק אדבוקאט זכתה באליפות במחזור האחרון ושמחתם של האוהדים הכחולים-לבנים-תכולים היה גדולה במיוחד, כיוון שהקרב על התואר הוכרע מול הקבוצה השנואה ביותר, ספרטק מוסקבה, או "החזירים" כפי שמעדיפים לכנותם אוהדי זניט. עבור תושבי סנקט-פטרבורג, ספרטק ייצגה לאורך השנים את השליטה של הצמרת המוסקבאית בכדורגל הרוסי, שליטה שעברה בחסות הממשל הנוכחי דווקא לקבוצתם.

את העונה הנוכחית פתחה האלופה בצורה לא מרשימה, כשמתוך 18 נקודות אפשריות היא השיגה 7 בלבד, אך בגביע אופ"א עושים חניכיו של אדבוקאט חיל. זניט, שתשחק בעונה הבאה בליגת האלופות, העיפה בזו אחר זו את ויאריאל, מארסיי ובאייר לברקוזן, אותה הביסו חניכו של ה"גנרל הקטן" בחוץ בתוצאה 1:4. למרות הכל, היריבה הערב תהיה מהסוג שזניט עוד לא פגשה. ניצחון על באיירן מינכן והצעצוע של "גזפרום" יהפוך לגורם שאף אחד בכדורגל האירופי לא יוכל להתעלם ממנו. בכל מקרה, תהיה התוצאה אשר תהיה, בשנה הבאה אף אחד כבר לא ישאל: "זניט מה?".

(הכותב הוא עורך בדסק החדשות של נענע 10, יליד סנקט-פטרבורג ואוהד זניט).