"אני רק רוצה את הכסף"

כאשר נעמי פולני תגיע בשבוע הבא לצוותא לקבל את פרס אקו"ם עבור מפעל חיים, היא תחשוב - לפי עדותה האישית - בעיקר על עשרת אלפים השקלים שמגיעים איתו. "אני רק רוצה את הכספים של הפרסים, אותי מעניין רק ממון", היא אומרת בעצב, ומוסיפה כי הנסיעה הארוכה באוטובוס כל הדרך מקיבוץ אפיקים בצפון עד לאולם צוותא בתל אביב נשמעת לה די מתישה. מצידה שישלחו לה את הצ'ק בדואר, היא כבר תדע מה לעשות איתו.

אבל אף על פי כן, האייקון הישראלי שבסתיו האחרון חגגה 80, תהיה שם. בזמן שההימורים מי יקבל את פרס ישראל בחגיגות השישים למדינה מאיימים להעמיק את הקרע בין מחנות אריק איינשטיין וחווה אלברשטיין (שני המועמדים המובילים, אם להתייחס לרחש הטוקבקיסטים); בביתה של פולני צלצל הטלפון בתחילת השבוע ומעברו השני של הקו היה יענקלה רוטבליט, יו"ר אקו"ם. הוא בישר לה כי השנה הוחלט להעניק לה פרס מפעל חיים על פעילותה רבת השנים בעולמינו התרבותי.

כך, הרחק מעין הסערה ומבלי שקהל מעריצים נלהב יקים לכבודה לובי תקשורתי, אנשי אקו"ם מצאו לנכון להוקיר את תודתם הענקית לפולני. "אנו מעלים על נס את פעילותה רבת השנים של נעמי פולני, מחלוצות הזמר העברי, שהחלה דרכה עוד לפני קום המדינה בצ'יזבטרון ובלהקות הצבאיות ובלעדיה לא היו קיימות להקות מונומנטליות כמו 'התרנגולים', 'הגשש החיוור' ו'החמציצים'", נימקו באקו"ם את הבחירה. "היא אשר אחראית במישרין ליצירת שירים כמו: 'הכל זהב', 'ערב במסחה', 'שיר השכונה', 'פנס בודד' ורבים אחרים. רבים משיריהם של חיים חפר, סשה ארגוב, יורם טהרלב ואחרים, נוצרו בהזמנתה, בהשראתה ואף קיבלו באמצעות עיבודיה המוסיקליים ושפתה הכוריאוגרפית והבימתית נופך ישראלי איכותי, ייחודי ומקורי".

מגדלת כלבים, צדה פרנסה פה ושם

בחזרה למציאות, מצבה הכלכלי של מי שהיתה בשנות השישים הצדי צרפתי של המדינה לא ממש מזהיר, בהתחשב בעובדה שהדור של היום מעדיף לשמוע את התרנגולים שלו מקרקרים "דנקר תעשה לי ילד" ואת השכונה שלהם הם עושים בפייסבוק. "מי שהיה עצמאי כל חייו כמוני היה צריך לדאוג לעצמו לקופת גמל", היא אומרת, "אבל אני כבר כרסמתי אותה ולא תמיד יש פרנסה".

ואיך זה להיות נעמי פולני היום ?
"זה לגדל כלבים, להשקות עצים ולעשות ולנסות לצוד פרנסות פה ושם".

לפני כשנתיים הגיחה פולני לתפקיד קצר בסרט "מישהו לרוץ איתו" לצד שחקנים כמו בר בלפר, צחי גראד ויובל מנדלסון. התהילה הקצרה וההרגשה של להיות שוב במרכז העניינים לא ממש פתחה לה את התיאבון, בניגוד, למשל, לבן מחזורה מוסקו אלקלעי שמצא עצמו בגיל דומה בטלנובלה. "היתה קבוצת אנשים איכותית, היה תענוג להיות בקירבם", היא משחזרת את הגיחה הטלוויזיונית, "היה כיף חיים אבל תפקיד בטלנובלות זה משהו שמבחינתי אני לא אסכים לעשות".

שבוע אחרי שישראל (פולי) פוליאקוב הובא למנוחת עולמים ומזה תקופה ארוכה כשעולם הבידור נאלץ להתמודד לעיתים קרובות עם היעלמותם בטרם עת של כמה מהאושיות הבולטות שלו, העצב מגרונה של פולני ניכר במהלך השיחה. "אריק לביא נורא חסר לי. גם עלי מוהר, איזה חן של בן אדם. ועוזי חיטמן היה גם כזה חינני. עצוב מאוד. ופולי זה עצוב מאוד. אי אפשר שלא להיות. אלה אנשים שאנחנו עוד רוצים לבלות במחיצתם והנה בשנייה הם נעלמים"

איך את מתאבלת על החברים ?
"אני זוכרת, אני שוכחת, אני נסחפת, אני נזכרת ..."

בערב המחווה המיוחד שיערך לכבודה ביום ג' הקרוב (13 בנובמבר) באולם צוותא בתל אביב וביוזמתו של בועז פייפר ישתתפו בין היתר אחינועם ניני וגיל דור, עדנה גורן וקובי רכט, יורם טהרלב, מיטל טרבלסי, מרינה מקסימיליאן בלומין, ליאור ויותם ייני ועוד. השירים יורכבו כולם מיצירותיו של סשה ארגוב, ששיתוף הפעולה בינו לבין פולני בשנות החמישים יצר סגנון ייחודי וחדיש בארץ באותה תקופה. במהלך האירוע יוענק לפולני פרס נוסף - "יקירת צוותא", שינתן לה לצד קריקטורה צבעונית שהוזמנה במיוחד לרגל האירוע אצל המאייר טל אביב.

הכנת כבר נאום לכבוד הערב החגיגי?
"הכנתי נאום בקשר לשירים של סשה על מקרים מסוימים שיש מה להעיר על זה. אני מתכוונת לדבר קצת על ההסטוריה אודות השירים הללו".

איך את מעשירה את העולם התרבותי שלך?
"מוכרת סופגניות וקוראת את פינוקיו".

ותוכניות לעתיד עוד יש? מה הלאה?
"לא. אין תוכניות. אני רעה אלייך מפני שאני לא רוצה לדבר על הכל. ככלל- הפרנסה היא שגוררת אותי לעשייה וזה המניע שלי לעשות דברים. רק ברגע שאני נוגעת בדבר אני נהנית. אבל אין לי שום דחף פנימי ביצירה. גם כל החשיפה הזו היא לא לרוחי, אני מרגישה כאילו אני עומדת לדין ואינני מעוניינת בזה. אני מציעה שנסיים כעת את השיחה לפני שאהיה עוד יותר לא נחמדה".