סקיני צ'ינגיס

עלילת "אהובתי במטפחת האדומה" של צי'נגיס אייטמטוב מאכזבת ברזונה ופשטנותה

"למחרת חיפשתי אותה בדרך עד שכמעט יצאו לי העיניים. איפה היא? האם תופיע לפני דמותה, הדקה כעץ הצפצפה? צפצפה שלי במטפחת האדומה! צפצפת-ערבות שלי! גם אם היא מתהלכת במגפיים של גומי ובמקטורן של אביה - אני הרי ראיתי מי היא ומה היא!
נגעה ללבי, אַסֶל, את כל הנשמה טלטלה לי!" ("אהובתי במטפחת האדומה", עמ' 28)

מה עושה אדם כאשר הוא מבקש לרכוש לו ספר? ייגש אל החנות הקרובה, יקרא כמה עמודים מן ההתחלה, ובדרך כלל יעבור לכריכה האחורית, לקרוא את התקציר או הרקע, ולפעמים גם את פתרון העלילה, במידה ותהיה זו כריכה אחורית שאינה מתחשבת. עם הזמן, יידע הקורא הוותיק להיזהר בכריכות אחוריות המבטיחות הבטחות פרועות, או נזקקות לסופרלטיבים נלהבים מדי כדי למשוך את ידו המהססת של הקורא אל ארנקו.

הכריכה האחורית של "אהובתי במטפחת האדומה", תספר לכם את הבאות: "איליאס, נהג משאית קיריגיזי צעיר, איש מקסים אך חם מזג וקצת פרוע, שובה את ליבה של אסל, יפהפיה כפרית צנועה. השניים נסחפים בלהט האהבה ומפֵרים את מסורת עמם ומנהגי אבותיהם. הם ממהרים להינשא זה לזה, אך נצחונה של האהבה הוא קצר ימים: בשל תעוזתו היתרה של איליאס, ובשל פזיזותו וגאוותו, מסתבך גורלם של הנאהבים ומתגלגל במסלול של טרגדיה.
סיפור ססגוני ומרתק הנקרא בנשימה אחת [...]"

הקורא החשדן יבחין ודאי שהכריכה מבטיחה רבות ונצורות, אך נזקקת משום מה לתיאורים גרנדיוזיים, הסוחטים את בלוטות הרגש: מקסים ופרוע, יפהפיה וצנועה, להט אהבה, פזיזות וגאווה, נצחון האהבה, והכי מכולם - "סיפור ססגוני". כאן כבר יתרוממו גבותיו של הקורא החשדן, ובצדק. "ססגוני", הוא בדרך כלל ביטוי המחביא בין כפלי הס' הכפולה שלו, איזו אמירה תרבותית על הצבעוניות של עמים, עדות ושבטים שלא מוכרים לקורא המערבי. לא תמצאו שום ספר שעלילתו מתרחשת בארה"ב, אנגליה או גרמניה שיתהדר בנוצות הביטוי "ססגוני". ריח קולוניאליסטי לא נעים נודף מן הביטוי הזה.

לאחר שמפשיטים את ספרו של צ'ינגיס אייטמטוב מן האלמנטים ה"צבעוניים", שבו, נשארים עם פחות מחופן עלילה - צעיר פוגש צעירה, הם מתאהבים. צעיר פוגע בצעירה, ודרכיהם נפרדות. צירוף מקרים יפגיש ביניהם שוב ויגרום לכל אחד מהם לבחון את החלטותיו בעבר. זהו בערך.

אייטמטוב הוא סופר מיומן, והוא מוביל את חוט העלילה שלו דרך משפטים נעימים, קלים לנגיסה, ולעיתים יוצר דימויים יפים הנוגעים ללב. אבל מלבד זאת, העלילה מאכזבת ברזונה ובפשטנותה. הגורל כמעט שרירותי, ואם העיסוק בו דומה לטרגדיות המוזכרות על הכריכה, הרי שזה רק בגלל פתרונות דאוס אקס מאכינה, בהם בוחר אייטמטוב.

אם לחזור שוב לכריכה האחורית המשתדלת והמשדלת - זהב יכול למכור גם מוכר לא מנוסה; למכירת אבנים פשוטות נדרש רוכל ממולח.

אהובתי במטפחת האדומה / צ'ינגיס אייטמטוב, תרגומה של דינה מרקון, הוצאת עם עובד, 2007, 151 עמ' 78 ש"ח

ולהמלצה נלהבת דווקא - "שרשרת זהב", קובץ שירי מופת לילדים, מביאליק ועד יהונתן גפן, בעריכת נירה הראל. הספר היפהפה הזה, המאוייר בכשרון ובחוכמה אינסופיים על ידי בתיה קולטון, הוא ספר הכרח בכל ספריית ילדים ביתית.

40 השירים הנבחרים מחולקים לפי תקופות - מ"מעבר לים" (שירים שנכתבו בגלות), דרך תקופת "קום המדינה", ועד למשוררים "ילידי הארץ". השירים הם ברובם נכס צאן ברזל עליו גדלו גם ההורים ("אליעזר והגזר", "מה עושות האילות", "איך שיר נולד"), ובמיעוטם, שירים יפים מוכרים פחות, והם גילוי מרגש לכשעצמו ("על הים השקט", מאת אנדה עמיר פינקרפלד, למשל).

הפורמט המושקע והיפה להפליא, מעורר רצון אצל הקטנים והגדולים, לדפדוף, קריאה ואפילו שירה בקול רם של השירים המולחנים. האיורים הנפלאים מלווים את השירים, ומאפשרים פעילויות שונות עם הילד - ממניית הפריטים המצוירים, דרך זיהויַים ולימוד שמם, ועד להסתייעות בהם ללימוד וזכירת מילות השיר. יופי של יוזמה, ויופי של ביצוע.

שרשרת זהב / בעריכת נירה הראל ובאיור בתיה קולטון, הוצאת אחוזת בית, 2007, 120 עמ', 98 ש"ח