לבעלי לב

"יצר לב האדמה", ספרה של שהרה בלאו, יאיץ את פעימות לבכם בציפייה חרדה

"'אהבתי מאוד את הסבתא שלך' הוא אומר. 'אבל היא לא אהבה אותך בכלל', זוהי נקמתי על שהביט בי כפי שהביט, על שאמר את שאמר. פניו מתעוותות. 'היא אהבה מאוד את סבא שלי', אני ממשיכה.'אתן דומות מאוד, את יודעת', הוא אומר, מתעלם מההערה האחרונה. 'שתיכן רוצות'.
[...] 'וזה פשע כל כך גדול, לרצות?' המילים נקרעות ממני.'לרצות עד כדי כך, כן'. הוא אומר. 'רצון חזק מדי מגרה את הרוע שבאוויר'. והוא מתבונן בי, נראה כמו באותו יום רחוק בחדרו, מיתמר מעלי, כשידי הזעירות מלופפות בחוזקה סביב בובת הפלסטלינה. 'אל תרצי, תלמה, פשוט תפסיקי לרצות'. אבל אם לא ארצה, אמות". ("יצר לב האדמה", עמ' 108)

תלמה, רווקה דתיה בת 30, מורה באולפנה. במושגים של העולם הדתי, תיאור קצרצר זה מקפל בתוכו את את הכשלון החברתי שהיא. על כל זאת ניתן להוסיף את מרירותה, רפיון גופה, קולה החלוש, קנאתה ותשוקתה הבוערת. החיים קשים על תלמה, כל כך קשים שהיא מחליטה-נגררת לדבוק באלו שאינם חיים. תלמה משתמשת בידע האסור המשפחתי ויוצרת לעצמה גולם, ממש כמו הגולם שנוצר כדי להגן על היהודים בזמנים של רדיפתם על ידי שונאי ישראל. הנרדפת ב"יצר לב האדמה" היא תלמה, ושונאיה הם ישראל.

לא לעיתים קרובות מזדמן לקרוא ספר שמגביר את קצב פעימות הלב וגורם לכפות הידיים להתלחלח בציפייה וחרדה. "יצר לב האדמה" הוא ספר כזה – הוא חד, מבהיל, מלא תשוקה, יצריות, וחומרים מסוכנים. החומרים המסוכנים, כפי שבלאו מתווכת אותם, אינם דווקא חומרי האדמה ממנה נוצר הגולם. גם לא בהכרח חומרי המאגיה. החומרים המסוכנים באמת הם חומרי האנושיות, אלו שקמים על תלמה לכלותה: זקיקי שערה, בלוטות הזיעה והחֵלב, שומן הגוף, העור. וגם חומרי האנושיות הפחות גשמיים: הקנאה, התשוקה, הבושה, האשמה.

את "יצר לב האדמה" יש לקרוא לאט, למרות שהאצבעות מתפתות לדפדף במהרה קדימה. המילים אינן מוצמדות זו לזו בדבק חלש ואקראי - הן יצוקות ומותכות זו אל זו; בונות באופן בטוח סיפור מותח, קשיח, הנפרש לפני הקורא כמו בצל – שכבה שכבה, קליפה אחר קליפה. למרות העיסוק בתֵמות פנטסטיות, שלכאורה לא מן העולם הזה, בלאו יוצרת סביבה נפשית ופנימית שמצליחה להכיל את מה שבמיקום אחר היה אולי מופרך ונדחה על ידינו כבלתי סביר.

שלא כמו תלמה, גיבורתה, שהרה בלאו יצרה יצירה עקבית ובטוחה, מנווטת להפליא בין הסכנות ובין ההצלחות שאורבות לסיפור גותי, אפל, העוסק בחיי נפש של צעירה מעורערת מעט. בלאו נמצאת תמיד צעד אחד לפני הקורא, קושרת את כל החוטים, לא משאירה דבר ליד המקרה, לא נסמכת על המזל או על אהדה אפריורית שאולי קנתה לה עם השנים. מאחורי המילים ניתן להרגיש בסופרת צעירה שעבדה קשה מאוד על רקיחת כל משפט, ולא הרשתה לעצמה להתעצל מאחורי האליבי של "ספר ביכורים".

כל סופרלטיב מוצדק נוסף, עשוי להחשיד או להניא את הקורא מלקרוא את הספר המבריק הזה, על כן אוסיף רק את זאת – את "יצר לב האדמה", תרכשו עבורכם. לא בשביל לפרגן לסופרת צעירה, לא בשביל קידום וכינון התרבות הישראלית, ולא בשביל למלא את מכסת רכישות החג שלכם. רק עבורכם.

יצר לב האדמה / שהרה בלאו, זמורה ביתן 2007, 286 עמ', 84 ש"ח