"רק רוצים לרקוד": אז למה לחנך לשנאת השונה?

בוטו

"רק רוצים לרקוד", גלגולה החדש של "נולד לרקוד", עלתה אמש והעלתה יחד איתה את השאלה - אז למה לא נותנים לה? התוכנית אתמול ציינה את מות הפורמט או לפחות את מות האמונה של האנשים ב"קשת" בפורמט; בלי זמן מסך למתמודדים, בלי שיפוט רציני ורלוונטי, עם המניפולציות הרגילות של "בגיל 3 איבדתי מרפק", רק שעכשיו נוסף לזה נדבך 'ארס מניפולציה' - כלומר מדברים בשידור על המניפולציה, כך למשל כשמישהו מספר שהמורה לבלט השפילה אותו אסי עזר אומר לו: "זה לא מספיק טראומטי חביבי, אתה יודע איזה סיפורים יש לנו כאן?"

תגידו "אז מה, צחוקים", הבעיה היא שצחוקים צריכים להיות בטוב טעם, בתוכנית הריקודים החדשה נדמה שכל מה שיש לנו זה רק צחוקים, ועוד צחוקים פנימיים, ועוד צחוקים של כאלה שמרגישים מקובלים ופשוט יורדים על המקובלים פחות. כך למשל קרה עם רקדנית הבוטו (סגנון יפני) שהגיעה לעשות משהו אחר - עם איפור על הפנים, מוזיקה אחרת, אביזרים. היא לא באה כבדיחה, היא לקחה את עצמה ברצינות, הבעיה היא שאף אחד אחר לא לקח אותה ברצינות גם, וזו התגלמות החטא של התוכנית הזאת; מי אם לא אתם - אנשי התוכנית, שופטי המחול - צריכים להתייחס ברצינות או לפחות בכבוד מינימלי לרקדנים שמופיעים מולכם? ישר עשו על זה פארודיה בשחור לבן (כמובן עם השחקנים הראשיים - אסי ורותם) ואני לא מבינה - למה לא ניתנת לי הזדמנות כצופה להחליט בשביל עצמי אם זה מגוחך בעיניי או אולי מעניין?

>>לעוד כתבות שאולי יעניינו אתכם:

הישרדות: ישבנים לוהטים ופרומואים שקריים

רוצים להכיר את טופאק? אל תראו את הסרט החדש עליו

וונדר וומן ביקורת: גל גדות היא הרבה יותר מגאווה לאומית

אסי ורותם

כאמור, אסי עזר ורתם סלע הם מנחי התוכנית (כמו שמרגיש שקורה בכל התוכניות בשנים האחרונות) כאשר הלך הרוח הכללי בתוכנית הוא שכאילו יש איזה שיעור כללי שמנסה להתנהל ואילו רותם ואסי הם הילדים השובבים שמפריעים כל הזמן, דגש על המילה מפריעים; לאורך האודישנים כל כמה שניות המצלמה עוברת לאסי ורותם, שם הם יאמרו משהו חסר משמעות, לעתים אף יהיה מסך מפוצל לצורך העניין כשלא ברור לי למה הרקדן שעולה לאודישן לא יכול לקבל דקה רצופה, 60 שניות בהן אנחנו פשוט מסתכלים על משהו שיש לו להציע, אני מבטיחה לכם - אני כבר יודעת מה יש לאסי ורותם להציע.

מעבר לאינפלציה המטורפת של זמן המסך של השניים, יש גם את מה שהם אומרים בזמן המסך הזה: נעזוב לרגע את רותם בצד, שרוב הזמן פשוט נראית די משועממת במקרה הטוב או כמו הילדה שזורמת עם הילד הרע במקרה הרע, אסי עזר. עזר נמצא שם כמנחה שאמור לתת כמה שניות של חסד והקשבה למי שהגיע למעמד האודישן אבל כל מה שקורה זה שהוא נותן עוד ועוד חסד והקשבה לעצמו. בתום התוכנית אני כבר יודעת איך קראו לו ביסודי, איזה סוג בנות אבא שלו אוהב, את מי ראיין כשעבד אצל גיא פינס, איך הוא שותה את הקפה שלו בבוקר - ומה אני יודעת על המתמודדים? תלוי אם עזר חשב שהם יפים או לא.

צמות

לעזר יש שתי פונקציות: או שהוא מרים או שהוא מוריד; או פרגון מוגזם וחסר פרופורציות (שזה לאנשים שיפים בעיניו), או עוקצנות והנמכה (שזה כנראה לאנשים - שלא יפים בעינייו). בשני המקרים הוא לא באמת רואה את האדם שמולו ובשני המקרים זה לא נעים לראות. כך למשל כשמגיעה מישהי דוברת אנגלית, יפה, מאופרת, לובשת מיני - עזר מאבד את זה: "וואו. את מדהימה. כל הבנות יישנאו אותך כי את כל מה שהן לא (סליחה?), את רקדנית מדהימה (לא רקדה עדיין) איזה גוף יפה יש לך, תראי איך הצלם מרייר" - בכל תוכנית נורמלית זו כבר הטרדה מינית, אם לא פשוט 'לא ראוי' אבל בישראל זה "יאללה צחוקים שכונה, באווירה טובה". אח"כ כשתבוא מישהי עם תלתלים, נעלי אולסטארס ובלי שמונה שכבות של איפור על פניה - אסי פחות יתלהב (אין לזה ניחוח פלסטיקי של הוליווד) וייצא ממנו האסי השני - זה שבא להוריד: "את קצת עפה על עצמך לא?" ישאל בלי להסס נערה צעירה בגלל שאמרה שהיא רוצה לרקוד עם ביונסה. מה המסר? שמותר לך ביטחון עצמי רק אם את נראית כמו קים קרדשיאן.

בהמשך תגיע נערה צעירה חובבת ז'אנר ההיפ הופ עם חליפת טרנינג וצמות ועזר לא יידע שובע: בהתחלה יירד עליה שהיא לובשת פיג'מה לעומת רותם סלע שלובשת 'קוטור' (כי הרי לבנות מותר ללבוש רק צמוד ורצוי צמוד של מעצבים), אח"כ כשתרקוד אסי ורותם יחבשו פאה של צמות וחצי מהאודישן שלה ניאלץ לראות אותם עם הפאות של הצמות שזה לכאורה אמור להיות מצחיק כי זה לא שיער בלונדיני חלק, זה חורג מהסטטוס קוו ה'רותם סלעי' של המראה הלגיטימי ולכן אפשר לצחוק על זה, הבנתם?

דביר

בסוף כל השטוית של טלוויזיה, בידור וכו' מה שבאמת מצער זה שילדים וילדות צעירים שצפו בתוכנית יספגו בקלות את המסרים שאפילו לא היו כל כך תת קרקעיים והם: יש צורה אחת לגיטימית להיראות. יש צורה אחת לגיטימית לרקוד. יש צורה אחת לגיטימית לדבר, אישה שמאמינה בעצמה - עפה על עצמה. אישה שנראית טוב - לא יכולה שיהיו לה חברות, אישה שעושה משהו שונה מהשאר - היא מושא ברור, חד משמעי ולגיטימי ללעג.

ועכשיו לשופטים - השופטים פשוט יושבים שם כאילו הם יושבים על הבר ומנות מתחלפות מול פניהם - "כזה בא לי! מממ כזה לא בא לי... יואו נראה מושלם! איכסה מגעיל" ולא, זה לא איך שדיברו באמת על פלטות מטוגנים אלא על המתמודדים שבאו להופיע מולם. מעל כולם בולט דוד דביר; מנהל להקות מקצועי ודינוזאור מנופח וארכאי, כשכל זה בסדר אם הוא לא היה גם פשוט רשע; דביר צוחק על מתמודדים, מחקה אותם בפניהם בעודם רוקדים בשבילו, אומר להם שהם "חיים בסרט" ולא מגבה את זה אפילו בידע מקצועי, אינטיליגנטי או מעניין, כמו רושפלד למשל ב"מאסטר שף", הוא פשוט שונא ומזלזל ומשום מה יש לזה מקום על המסך.

עדי

בשורה תחתונה: "רק רוצים לרקוד" זה מבע טלוויזיוני של כל מה שרע ב'ישראליות' - קצוות לא מהודקים, אווירת 'שכונה' כללית, פה גדול מדי, ניסיון לשרוד את השעה וחצי עם הרבה רעש, צעקות ו'צחוקים' במקום לתת תוכן אמיתי ומשמעותי ארוך טווח, היקסמות מכל מה שנוצץ כמו אמריקה, חוסר טאקט וחוסר כבוד אנושי בסיסי. ובסופו של דבר זה באמת פשוט חבל, כי כמו שקראו לתוכנית "רק רוצים לרקוד", אנחנו באמת רק רצינו לראות אנשים רוקדים.

"רק רוצים לרקוד", שני, 21:00, קשת ערוץ 2