40 שנה למותו של ניק דרייק: מה עמד מאחורי הזמר המדוכא?

היום לפני 40 שנה הלך לעולמו המוזיקאי היוצר ניק דרייק אשר שיריו זכו להכרה משמעותית רק שנים לאחר מותו, לא מעט בזכות מוזיקאים מובילים בשנות השמונים אשר הצביעו עליו כמשפיע על דרכם. קייט בוש, פיטר באק (גיטריסט (R.E.M, בן וואט (Everything but the girl), רוברט סמית' ונוספים מצאו בניק השראה מוזיקלית. לניק סגנון יוצא דופן המתבטא בדרך בה פרט על מיתרי הגיטרה, בשירתו הייחודית ובטקסטים המקוריים לכן אין זה מפתיע שלא לגמרי הצליחו לשייך אותו לז'אנר מסוים. פולק, ג'אז, רוק, אולי שילוב נדיר של שלושתם.

עוד בתרבות:

הקטעים הכי מצחיקים של ג'ימי קימל

למה התאכזרה קייט בלנשט אל לילי ג'יימס?

דרייק נולד ב- 1948 להורים בריטיים. אביו היה מהנדס שנסע בשנות ה 30 לעבוד בבורמה, והכיר שם את הזמרת היפיפייה מולי דרייק, אימו של ניק. בגיל 18 החל דרייק לנגן על גיטרה באופן רציני ולגלות את עצמו כמוזיקאי. הוא הרבה לנסוע ללונדון לראות הופעות מוזיקה במועדוני לילה והושפע רבות מג'קסון סי פרנק. יש האומרים שדרייק הושפע מאוד ממיילס דייויס שפרץ דרך והשתחרר מהסגנון המסורתי של הג'אז, כך גם ניק ניגן על גיטרה כמו שאף אחד אחר לא ניגן באותם ימים.

מילים כמו סקסופון
בדצמבר 1967 ניק הגיע לאולם ה-Roundhouse בלונדון. אנונימי לחלוטין הופיע מול אנשים שלא הגיעו לכבודו. המוזיקאי אשלי האצ'ינגס אשר נכח במקום עם הלהקה שלו, ראה את ניק והוקסם מהכריזמה שלו; הוא הציג את עצמו בפני ניק ולאחר מכן הכיר בינו לבין המפיק המוזיקלי ג'וי בויד שכבר אז היה ידוע מאוד בתעשיית המוזיקה. ב- 1968 בעודו סטודנט, חתם ניק על חוזה הקלטות עם ג'וי בויד אשר האמין מאוד ביכולות המוזיקליות שלו והשניים יצאו לדרך.

ב- 1969 השתחרר האלבום הראשון של ניק: Five Leaves Left. גיטרה אקוסטית במלוא עוצמתה, מילים המתארכות בפיו ונשמעות כמו כלי נגינה וטקסטים די קודרים, בניהם השיר Fruit Tree עליו נאמר שהוא מכתב התאבדות. עוד מתוך האלבום, Three Hours הנכתב על חברו ג'רמי מייסון, ו- 'Cello Song שהוא ביטוי מובהק לסגנונו של ניק. מכירות האלבום נכשלו, ובמלודי מרקר האנגלי נכתב עליו "שילוב מגושם של פולק וג'אז".

סאונד פופולארי?
אחרי הכישלון של האלבום הראשון ניק היה נחוש להשקיע את כולו במוסיקה והחליט לנשור מהלימודים בשנתו האחרונה באוניברסיטה. הוא מקליט את האלבום השני Brayter Layter, שומר על סגנונו הייחודי, אך הפעם מכוון לסאונד יותר פופולארי במטרה שהאלבום יהפוך למסחרי. הוא שיתף פעולה עם אמנים נוספים, בניהם ג'ון קייל חבר להקת וולווט אנדרגאונד.

קייל וניק יצרו יחד שניים מהשירים החזקים באלבום, Northen sky ו- Fly, וב- 1970 שוחרר האלבום השני. האלבום מכר מתחת ל 4,000 עותקים - כישלון בקנה מידה מסחרי ולא מה שניק ייחל עבורו. למרות הקושי של ניק להופיע הוא עשה זאת, אך אחרי שלוש הופעות הוא הודיע למפיק שלו ג'ון בויד שהוא אינו מסוגל יותר. את אחת ההופעות ניק אף עצר במהלכה וירד מהבמה, זאת למרות (כך אומרים הסיפורים) שהקהל היה קשוב ומכבד.

לאחר הכישלון של האלבום השני ניק שקע בדיכאון וחזר להתגורר בבית הוריו. במקביל באותה התקופה, ג'ון בויד עזב לארצות הברית ועבר לעסקי הקולנוע. ניק חש כי הוא ננטש על ידי בויד. ב- 1972 ניק חווה התמוטטות עצבים ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי למשך חמישה שבועות.

ראיון אחד
העובדה כי ניק דרייק לא הרבה לדבר על שיריו או על עצמו, הולידה שאלות רבות לגבי האיש עם עלייתה של יצירתו המוזיקלית, וככל הנראה תרמה לעיצוב דמותו כאגדה. הוא העניק לעיתונות המוזיקה ראיון אחד בלבד, והיום ג'רי גילברט - העיתונאי שקיים עמו את הראיון, נחשב לבר מזל.

אולפן לשניים

למרות התדרדרותו הנפשית, בשנת 1971 נכנס ניק לאולפן עם ג'ון וודס, טכנאי הסאונד שעבד איתו בשני אלבומיו הראשונים, להקליט את האלבום השלישי והאחרון. וודס מספר כי זו הייתה משימה לא קלה, שכן ניק לא הסכים שמישהו ייכנס לאולפן ההקלטות מלבד שניהם. כמו כן, העבודה על האלבום לוותה בתחושות דיכאון של ניק. "אני לא מצליח להרגיש כלום על שום דבר, אני לא רוצה לצחוק או לבכות. אני חסר תחושה ומת מבפנים," אמר ניק באחת משיחותיו עם וודס.

באלבום "Pink Moon" דרייק חזר למוטיב הגיטרה החזקה והטהורה, ועל אף שאלבום זה נחשב לדיכאוני ביותר שלו הוא הפך גם לאלבום הנמכר ביותר. אחרי שחרורו של האלבום השלישי, מצבו של ניק המשיך להתדרדר ודכאונו החריף. הוא חשב לעזוב את המוזיקה לטובת דברים אחרים כגון תכנות מחשבים ואפילו ניסה להתגייס לצבא אך נכשל בראיון הקבלה הראשון.

ב- 25 בנובמבר 1974 תמו חייו של ניק דרייק והוא בן 26, אמו היתה הראשונה לגלות אותו שוכב מת במיטתו. בגופו נמצאה מנת יתר של כדורים נגד דיכאון אותם היה נוטה לקחת בעיקר כשהתקשה להירדם. ככל הנראה הייתה זו התאבדות אך לא ניתן לקבוע זאת באופן נחרץ. ניק לא השאיר אחריו מכתב, אבל הוא השאיר אוצר תרבותי בצורת שלושה ורבע אלבומים שאין להם סוף.

על מצבת קברו חרוטות מילים מתוך השיר From The Morning החותם את אלבומו האחרון Pink Moon - "Now we rise/ And we are everywhere".