עוקף צינון: כך עוברים פקידים בכירים לג'ובים בשוק הפרטי

במשך שנים ארוכות התפתחה נורמה בה פקידים בכירים בשירות הציבורי עברו עם סיום תפקידם למשרה בגופים עליהם פיקחו ועליהם השפיעו. למרות המנגנונים שאמורים למנוע את התופעה, רק במקרה אחד הוגש כתב אישום. יחסי הון-שלטון - הסיפור האמיתי

רשות המסים
רשות המסים | צילום: חדשות 10

בקיבוץ גבולות בנגב רוצים להקים חווה ייצור לייצור חשמל באנרגיית השמש. היזם שבחרו בקיבוץ לקדם את היוזמה הוא חגי קוגלר. "נפגשנו עם עשרות יזמים ובסוף היזם שנראה לנו, זה שיבוא ויגשים את החלום הזה, זה היזם שבחרנו", אומר ניתאי יערי, רכז המשק בקיבוץ. "יש לו את הקשרים, יש לו את ההיכרות עם השוק".

 

ואכן, יש לו את הקשרים. עד 2009 שימש קוגלר מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, האיש שדחף למתן הטבות מס ליזמים הסולריים. זמן קצר לאחר פרישתו מהתפקיד, הוא נולד מחדש כנציג יזמים בתחום הפאנלים הסולאריים.

קוגלר הוא לא היחיד שעבר לצד השנים של המתרס. כמוהו גם עשתה רחל זכאי. עד ספטמבר 2008 היא הייתה היועצת המשפטית של מנהל מקרקעי ישראל, הגוף המקצה אדמות מדינה לחוות הסולאריות. עם פרישתה, היא החלה לייצג את החברות בתחום הפאנלים הסולאריים.

 

המקרים האלה הם רק דוגמה לתופעה רחבה: פקידי ציבור שפורשים לטובת הכסף הגדול שנמצא במגזר הפרטי. ברשימה הארוכה ניתן למצוא את ד"ר אייל סולגניק שהיה מנהל חלקת תאגידים ברשות לניירות ערך והיום משמש משנה למנכ"ל ומנהל הכספים הראשי של "אי-די-בי השקעות".

 

אהרון פוגל, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, משמש היום יו"ר דירקטוריון חברת הביטוח  "מגדל". החשב הכללי של האוצר לשעבר, אלי יונס, משמש היום מנכ"ל מזרחי-טפחות. מנכ"ל האוצר עד לאחרונה, יוסי בכר, משמש היום יו"ר בנק דיסקונט. גליה מאור עברה מתפקיד המפקחת על הבנקים לתפקיד בכיר בבנק לאומי. והרשימה עוד ארוכה.

 

הם פרשו בתקופות שונות וגם פעלו על פי דין. אז איפה הבעיה? פקידי הציבור אמורים לשמור על האינטרסים שלנו, לדאוג למשאבי הטבע, לפקח על רשתות השיווק, להגן על כספי הפנסיה שלנו ועוד. האינטרסים האלה, פעמים רבות, מנוגדים לאלה של בעלי ההון - אצלם הם עוברים לעבוד אחרי כהונתם במגזר הציבורי.

 

אז איך מאזנים בין חופש העיסוק לבין הרצון להימנע מניגוד עניינים ומהפעלת שיקולים זרים בשירות הציבורי? החוק, לכאורה, מספק את הפתרון: צינון. כך, מי שיכול היה בתפקידו הציבורי להעניק הטבות לעסק מסוים, אסור לעבור לעבוד עבורו בטרם חלפה תקופה של שנה. בפועל, הבכירים ביותר שחשופים למעקב התקשורת, לרוב שומרים על החוק. השאר? זה כבר סיפור אחר. בבריטניה כבר העריכו את תקופת הצינון לשנתיים ובמדינות אחרות ב-OECD האריכו לחמש.

 

כדי לחצות את הקווים במהירות, לא חייבים להפר את החוק. המעבר של קוגלר, למשל, חוקי משום שבקיבוץ גבולות החילטו להשקיע במדינה לאחר פרישתו. התוצאה: קוגלר מתחיל לעבוד בהתאם לכללים שהוא עצמו היה מעורב בגיבושם. ב-2011 הוא גם נפגש עם בכירי המשרד שבו כיהן כמנכ"ל. בנוסף, בספטמבר 2008, התכנה המועצה המפקחת של מינהל מקרקעי ישראל להכריע באילו תנאים יוקצו אדמות מדינה לחוות סולאריות. קוגלר, אז עוד מנכ"ל משרד התשתיות, טוען שלא היה מעורב בעניין. מי שהייתה מעורבת היא עו"ד זכאי.

 

מיד לאחר אישור ההחלטה היא פרשה מתפקידה הציבורי ועברה לייצג את החברות הסולאריות. היום הנושא נמצא בפני בג"ץ וזכאי מייצגת את אחד המשיבים וטוענת בשמם כי אין לפגוע בהם מכיוון שכבר השקיעו מיליונים בהסתמך על ההחלטה שאותה ניסחה בכובעה הציבורי.

 

דרך אחרת לקצר תהליכים ואת תקופת הצינון היא באמצעות ועדת ההיתרים בראשה עומד שופט ומורכבת מנציגי ציבור. מתחילת 2009 הכריעה הוועדה ב-75 בקשות - בכולן אושר קיצוץ הצינון. במקרים מסוימים חייבה הוועדה צינון ארוך יותר מהמבוקש. ב-2008 אמרה עו"ד נגה רובינשיין, אז יועצת משפטית למשרד התקשורת כי "התקופה של השנה בהרבה מובנים היא פיקציה". רובינשטיין הגישה בעצמה לאחרונה בקשה לוועדת ההיתרים, אחרי שכבר נקשרה בהסכם עם פורום חברות הסלולר.

 

ב-24 בינואר בשנה שעברה אירחה רובינשטיין את מנכ"ל פורום חברות הסלולר לפגישה על התקנות המסדירות הקמת אנטנות סלולריות. חודש וחצי לאחר מכן פתחה רובינשטיין במגעים לגבי מעבר למשרד המייצג את הפורום, שנציגיו נכחו בפגישה עמה. עד מהרה היא מצטרפת אליו כשותפה. עתה היא מבקשת לשכנע את ועדת ההיתרים כי פעילותה במשרד התקשורת הייתה כזו שלא מחייבת תקופת צינון.

 

אבל יש מקרים שגם ועדת ההיתרים לא עוזרת: לעובד מדינה שטיפל בענייניו של עסק מסוים, אסור לייצגו באותו עניין כלפי המשרד אותו עזב - לעולם. אז איך עוקפים את זה? ב-2009 פעלו בחברת "שפיר" להרחבת מחצבה שברשותה על חשבון שטח צמוד בו שכן יער קק"ל. בקק"ל הגישו תביעה ותלונה במשטרה. "שפיר" הציגה הסכמים עם מינהל מקרקעי ישראל, שם אישרו לחברה לחצוב עד 2033. מי אישר? ועדה בה ישבו נציג האוצר והיועצת המשפטית זכאי. ומי מייעץ ל"שפיר" בתביעה? ניחשתם נכון. לדבריה, היא לא מייצגת אותם והשתתפה בישיבה אחת פנימית עמם. בשיחה אחרת היא מודה פנתה למחליפה בתפקיד בנושא.

 

עד היום, רק מקרה אחד הסתיים בבית המשפט. בשנה שעברה הוגש כתב אישום בגין הפרת חוק הצינון נגד טלי ירון אלדר, נציבת מס הכנסה לשעבר  שעברה על סעיף חשוב בחוק: האיסור לפנות במהלך הצינון למי שהיה כפוף אליך בשירות המדינה. לפי כתב האישום, אלדר פנתה כעורכת דין פרטית  ישירות לעובד מס הכנסה כדי להסדיר חוב של לקוח שלה. לאיזה עונש היא צפויה? כנראה שלא חמור. עוד בטרם החל המשפט, הודיעה הפרקליטות על הגעה להסדר טיעון שעיקרו עבודות שירות ללא הרשעה פלילית.

תגובות

עו"ד צביקה בר נתן, מסר בשם עו"ד נוגה רובינשטיין: בקשתה של עו"ד רובינשטיין לוועדת הצינון אושרה על ידי נציב שירות המדינה, היועץ המשפטי לממשלה וועדת הצינון. מעבר לכך, נטלה על עצמה עו"ד רובינשטיין מגבלה וולונטרית והיא נמנעת מייצוג גורמי תקשורת מול משרד התקשורת. עמדת המקור אינה מתיישבת עם לשון החוק ופרשנותו.

 

חזי קוגלר, מנכ"ל משרד התשתיות לשעבר: מר קוגלר עבד כיועץ לזרים, שלא הייתה להם שום פעילות בישראל בתקופת היותו מנכ"ל משרד התשתיות. בתפקידו הציבורי, לא היתה לו כל יכולת השפעה עליהם. במהלך השנה לאחר פרישתו מהתפקיד, נמנע מר קוגלר מכל פנייה לאלו שהיו כפופים לו בתפקידו הקודם.

 

רחל זכאי, לשעבר היועצת המשפטית של המנהל: למעט טלפון ליועץ המשפטי של המנהל לפני כשנתיים בקשר לצורך לשמוע את עמדת שפיר, לא ייצגתי אותם כלל. לגבי ההחלטה של המנהל שעסקה באנרגיה סולרית - היא התקבלה על ידי מועצת המנהל. נתתי ייעוץ משפטי ראוי בהליכי גיבוש ההחלטה. לא ידעתי כי לאחר פרישתי יפנו אליי יזמים העוסקים בנושא זה.

 

תגובת שפיר: אין קשר בין החלטת ועדת השניים בנוגע למחצבה האמורה לבין הסכסוך הנדון כעת בבית משפט. ההקשר היחידי בו הוזכרה החלטת ועדת השניים בעניין זה, הינה בכדי להציג לבית המשפט, כי לבעלת המחצבה זכויות חציבה באותו שטח.