פקקי ענק בכביש 6? לא תשלמו פחות

דוח מבקר המדינה, שהפרק הכלכלי בו פורסם היום (שלישי), מקדיש חלק ניכר לנושא התחבורה:
תאונות הדרכים, הליקויים בהכשרת הנהיגה בארץ וגם נושא כבישי האגרה. המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא,
"נוזף" בדוח בחברת דרך ארץ המפעילה את כביש 6 (חוצה ישראל) וטוען כי היא לא הפחיתה את תשלומי האגרה
ולא פיצתה לקוחות על פקקים בכביש האגרה.

לקריאת הדוח המלא לחצו כאן

"עקב הביקוש הרב לשימוש בכביש 6, שעולה בהתמדה, יש בו עומסי תנועה בשעות מסוימות.
על אף זאת המשתמש בכביש נדרש לשלם את מלוא האגרה", ציין המבקר.
"בהסכם הזיכיון לא נקבעה מהירות מינימלית לשירות ולא נקבע מנגנון המפצה את המשתמש,
בהנחה או בהחזר סכום האגרה, עקב האטה ניכרת במהירות הנסיעה".

בהסכם הזיכיון להפעלת כביש 6 התחייב הזכיין לדאוג שכביש האגרה יהיה פתוח לתנועה ו"זרימת התנועה תהיה נוחה ובטיחותית" -
ואם התנועה מתעכבת בקטע מכביש האגרה בעל הזיכיון "יעשה כמיטב יכולתו" כדי שהתנועה תזרום במהירות המרבית.
הכביש אכן הורחב, בעיקר בקטע שבין מחלף עירון לנחשונים, אך בשעות מסוימות מצטברים עומסים.

למרות זאת הלקוחות לא מפוצים על כך: המבקר ציין כי בהסכם הזיכיון
"לא נקבעה מהירות מינימלית לשירות ולא נקבע מנגנון המפצה את המשתמש עקב האטה ניכרת במהירות הנסיעה".
עוד טען המבקר כי מתקבלות תלונות רבות על כביש האגרה אך הן אינן מרוכזות ולא נאסף מידע על הטיפול בהן.

ומה חושב המבקר על הקטנת הסיוע לניצולי שואה?

המבקר נזף על חוסר צמצום הפערים בחינוך, וגם על הטיפול בדואר מחו"ל - לקריאת הידיעה

כביש האגרה צבר עודפים - או גירעונות?

בדוח צוין כי מאז החל לפעול כביש 6 בשנת 2002, הצטברו בקופת הזכיין עודפי גבייה בסך עשרות מיליוני שקלים,
לאחר שסכומי הפיצוי והחזר ההוצאות הופחתו באיחור ובסכום קטן מכפי שהומלץ. למרות זאת,
הזכיין טוען שצבר גרעונות והפער בין עמדת הרשות הממונה לעמדת הזכיין עומד על כ-46.5 מיליון שקלים.

"היעדר מדידה חשבונאית מוסכמת גרם בשנים שבהן פועל כביש 6 למחלוקות, להתדיינויות ולשימועים ממושכים
שדחו את ההפחתה של הפיצוי והחזר ההוצאות ולצבירת עודפי גבייה על חשבון הציבור", הוסיף שפירא.

בכל השנים למעט 2004 שיעורי ההפחתות בפועל מסכומי הפיצוי והחזר ההוצאות היו נמוכים במידה ניכרת משיעורי
ההפחתה שעליהם המליצה הרשות הממונה, וההפחתות נעשו באיחור רב. לפי נתוני משרד המבקר,
הזכיין של כביש 6 צבר עד כה עודפי גבייה של 156 מיליון שקלים: לפני כשנתיים סוכם על פשרה לפיה
הזכיין יציב ויתחזק תאורה בשווי של כ-109 מיליון שקלים מתוך סכום זה, אך ההסכם טרם נחתם.

מנהרות הכרמל: המחיר עלה והנוסעים "ברחו"

הדוח מצביע על שורת ליקויים נוספים שקשורים לחברה, שבשנים האחרונות מנהלת גם פרויקטים אחרים שאותם לא יזמה:
מנהות הכרמל והנתיב המהיר בכניסה לתל אביב. גם במנהרות הכרמל, לפי המבקר, התעריף גבוה מדי ולא הופחת.
"בהתאם להסכם הזיכיון רשאי בעל הזיכיון על פי שיקול דעתו לקבוע את דמי האגרה ולשנות אותם, בכפוף לדמי האגרה המרביים.
בארבע שנות ההפעלה של מנהרות הכרמל עלה התעריף ביותר מ-50%", הסביר שפירא.

על פי תנאי המכרז, הפחתה של התעריף תחייב את המדינה לפצות את הזכיין - דבר שככל הנראה מעכב את הפחתת העלויות לצרכן.
ואיך השפיעה עליית המחירים על הכביש? דוח קבע כי הפדיון לא עלה, מכיוון שהעלאת המחיר גרמה
"להפחתה ניכרת במספר כלי הרכב הנוסעים במנהרות, ובד בבד צופפה את מערכת הדרכים העירונית והבין-עירונית".
לפי הדוח, הנזק הכלכלי שנגרם מהמחיר במנהרות הכרמל הוא כ-20 מיליון שקלים בשנה.

כמו כן נכתב בדוח כי "היעדר תיאום בין הרשות הממונה, נתיבי ישראל ומשרד התחבורה גרם לעיכוב במועד המסירה
המתוכנן של קטע כביש 1 ותחזוקתו, מאחריות הזכיין לאחריות נתיבי ישראל". המדינה נאלצה לשלם 1.8 מיליון שקלים לזכיין -
"בזבוז של כספי ציבור", לפי המבקר. עוד ציין כי המכרז להפעלת קווי אוטובוס מחניון הנתיב המהיר לירושלים בוצע ללא
תיאום ולווה בליקויים: בין השאר התפוסה של חניון הנתיב המהיר הייתה כמעט מלאה,
אך הליכי התכנון של ההסעות התעכבו והחניון לא הורחב במועד.

למרות התקציב, צמתים מסוכנים לא שופצו

חלק נוסף בדוח עוסק בתאונות הדרכים, אותן מגדיר המבקר כ"מכת מדינה". על פי הנתונים המעודכנים,
משנת 2005 ועד לשנת 2012 חלה ירידה מתמשכת במספר ההרוגים בשנה, אך משנת 2013 השתנתה המגמה
ומספר ההרוגים בשנה החל לעלות. לדברי המבקר, "הביקורת העלתה כשלים רבים בפעילות משרד התחבורה
והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. נמצאו ליקויים משמעותיים בפעילות להפחתת הסיכונים בדרכים ובטיפול במוקדי סיכון מרכזיים,
וכן בתחום הכשרת הנהגים".

המבקר טוען כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים "לא הצליחה להפוך לגורם מוביל במאבק המתמשך בתאונות הדרכים",
גם בשל מספר כשלים. אחד הליקויים, לדבריו, הוא בתחום הכשרת הנהגים - שלא זוכה לתשומת לב מספקת.

חברה נוספת אותה ביקר שפירא היא נת"י (נתיבי ישראל), שלא ניצלה את מלוא התקציבים לטיפול בכבישים ובצמתים מסוכנים:
כך, למרות שהדבר תוקצב, נותרו "מוקדי סיכון" שבחלקם התרחשו תאונות. בנוסף, 30% מההרוגים בתאונות הם הולכי רגל -
אך המשטרה לא החלה לאכוף תקנות שתוקנו לגבי הרחבת זכות הקדימה: רק ב-2015 החליטה הרשות לבטיחות
בדרכים לבצע ניסוי - סימון קווי זיג-זג ליד מעברי חצייה - כדי להאט את מהירות המכוניות.

אין מעקב אחר פסולי הרישיון?

לדברי המבקר, מספר גורמים אחראים למצב: מספר בדיקות הבטיחות בכלי הרכב פחת,
לא בוצעה הרתעה כלפי כלי הרכב הכבדים שמעורבים בתאונות רבות והחינוך התעבורתי בתיכונים "צומצם באופן ניכר".
שפירא טען כי "ההפחתה בפעילות זו פוגעת בחינוך לבטיחות הנהיגה ובהכשרת הנהגים הצעירים".
גם מספר ניידות המשטרה בכבישים הבין-עירוניים ירד, ועומד כיום על 75 ניידות ביום ו-37 בלילה:
"כך קטנה ההסתברות למפגש של נהג עם ניידת תנועה בכביש בין-עירוני וקטנה יכולת האכיפה וההרתעה של המשטרה".

גם השירות של אגף הרישוי לאזרח נמצא לקוי - מזמני המתנה ארוכים לשירות ול"טסט" ועד חוסר עדכון של תכני הלימוד,
וחמור מכך - אין למשרד התחבורה, למשטרה ולהנהלת בתי המשפט קובץ של נהגים פסולי רישיון שניתן לעקוב באמצעותו
אחר פסולי הרישיון. בשל כך, במחשבי משרד התחבורה לא ניתן לרשום פסילות רישיון מצטברות
מפסקי דין שונים ולא ניתן לקלוט פסילת רישיון עתידית.