לא פלילי? אלימות קשה של שוטרים - ודין משמעתי אחד

"שבוע-שבועיים כמעט שלא יצאתי מהבית. פשוט לא יכולתי. אני פחדתי גם לצאת. זו טראומה שאתה עובר. אתה לא יודע למה הרביצו לך וזה יכול לקרות כל שנייה. אני מסתובב ברחוב וכבר לא יודע איפה כן ללכת או לא. הם היו גם סמויים ואתה לא יודע מי הולך ברחוב". אלימות שוטרים כבר נטולת הצדקה היא כבר לא אירוע יוצא דופן לחלוטין, אולם כיצד אירוע אלים במיוחד שתועד במלואו הסתיים בדין משמעתי אחד בלבד?

זה קרה לפני שנתיים וחצי. יצחק דוידוביץ', פעיל של העדה החרדית בירושלים, חסיד של אחת הקבוצות הקיצוניות, עבר בסמוך לאירוע של פינוי בית מדייריו במסגרת סכסוך בין קבוצות חסידים במאה שערים. "אני נקלעתי במקרה למקום הזה והסתכלתי כאחד הסקרנים", הוא משחזר את הרגעים שעד מהרה השתנו, אחרי שככל הנראה השוטרים זיהו אותו מהפגנות עבר. "אני מקפיד לשמור על החוק, למרות שאני מגדיר את עצמי כיהודי חרדי ואפילו קיצוני", הוא מדגיש.

במונולוג ממשוך ומפורט, מתאר דוידוביץ' את הרגעים הקשים שעברו עליו: "פתאום אני שומע צעקות ואני מסתובב ללכת כי אני רואה שסוס מתקרב אליי, תופסים אותי כמה שוטרים ודוחפים אותי לתוך הסוס. אני בהלם, אומר: 'רגע, מה קורה פה?' לא מספיק לחשוב, עוברת שנייה, ועוד פעם, לתוך הסוס. אז ממשיכים להתקרב אליי שוטרים ואזרחים ביחד ואזרח מתחיל לדחוף אותי אחורה. ביחד אליו מצטרפים כמה שוטרים. אגרוף בפנים, בבטן, בחזה, ברגליים ואני מנסה להתגונן. אני אפילו לא מצליח להתגונן.

"אני אפילו מתחיל לצעוק: 'אתם רוצים לעצור אותי? תקחו אותי, אבל אל תרביצו לי. מה עשיתי?' ואני מקבל, מקבל, מקבל. בעיטות בראש ועוד בעיטה פה ועוד בעיטה שם. עומדים עליך עשרות שוטרים ואתה לא יודע למה, למה הם עשו את זה. תוך כדי שאני על הרצפה וכבר מרביצים לי ואוזקים אותי באזיקים, אני פתאום שומע קול של גז. אני מנסה לשים את הראש לתוך גופי כמה שיכולתי על הרצפה, ובכוח תופסים לי את הראש, מסובבים לי אתה הראש ומשפריצים מכל שלם גומר עליי, גז פלפל. אני לא יכול להסתכל. כל הפנים שורף, אש. ואני עדיין ממשיך לקבל מכות".

נוכח בכל האירוע מפקד תחנת המשטרה בבירה דאז, סגן ניצב אלי כזרי. גם אנשים מסבבי שמנסים לעזור, אך לא באלימות, מקבלים מכות מהשוטרים. "ואז הם תופסים אותי, מרימים אותי ולוקחים אותי לניידת. אותו שוטר שיושב לידי ממשיך עם המרפק שלו בחזה שלי והוא פשוט ניבל את הפה שלו בצורה... אנחנו מגיעים לתחנה, הוא תופס אותי, זרק אותי על הרצפה, מוריד את הז'קט שלו ומתחיל במתקפה, כשאני אזוק ולא יכול אפילו להקים את עצמי, בראש, בבטן, ברגליים, בידיים.. אני לא יכול לשכוח את זה. חודשים ארוכים הרגשתי את זה על גופי. בסביבות 23:30-23:45, הם החליטו שהם משחררים אותי.

"ואז קורא אליי מפקד התחנה ואומר לי: תשמע, אני לא רוצה לראות אותך יותר בהפגנות. והוא מאיים עליי: 'השוטרים שלי שוטרים רעים, הם לא צדקו במה שהם עשו, אבל אם אתה תלף למח"ש, אני אישית אטפל בך. תזכור מה שאמרתי לך'".

לאחר יומיים מתקשר מפקד התחנה לדוידוביץ' ואומר שהעביר את התיק למח"ש. אחרי חודשיים, משלא נוצר עמו קשר, הוא פונה לבד למשרד המשפטים. "סיפרתי להם גם שהוא איים עליי וגם על השיחה ממנו", הוא מעיד. "החוקרת קמה והולכת לחפש את התיק, חוזרת ואומרת שאין תיק כזה". באותה הזדמנות הוא גם מעביר את התיעוד למח"ש. שנתיים וחצי לוקח למחלקה לחקור את האירוע ובסוף נשלחה ליצחק הודעה: "הוחלט שמעשי השוטרים אינם עולים כדי עבירה פלילית".

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "בנסיבות העניין קמה לשוטרים סמכות לעשות שימוש בכוח לצורך ביצוע המעצר, אם כי ביחס לחלק מהשוטרים המעורבים במעצר, נמצאה חריגה ברורה משימוש בכוח סביר. על רקע הפרות הסדר הנרחבות והרקע להפעלת הכוח, ראוי לטפל בחריגות שנתגלו באירוע במסגרת הדין המשמעתי - ולא הפלילי. בעקבות טענותיו של המתלונן נגד מפקד התחנה, פנתה מח"ש לעד אליו הפנה המתלונן ועל דבריו ביקש להתבסס, אך זה סירב לשתף פעולה עם החקירה. על כן התיק נגד מפקד התחנה נגנז. השוטר נשפט ביחידתו בדין משמעתי וזוכה על ידי קצין השיפוט. חומרי החקירה הועברו למחלקה לחקירות שוטרים ביוזמת מפקד התחנה עוד בטרם הגיש מר דוידוביץ' את תלונתו".

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה: "השוטר נשפט ביחידתו בדין משמעתי וזוכה על ידי קצין שיפוט. חומרי החקירה הועברו למחלקה לחקירות שוטרים ביוזמת מפקד התחנה, עוד טרם הגיש מר דוידוביץ' את תלונתו".