מחדל האלימות במשפחה: מי תהיה האישה הבאה שעלולה לשלם בחייה?

"לכל אישה יש שם": בעשור האחרון נספרו חמישה מקרי רצח נשים כשהיורה היה איש כוחות הביטחון - מהמשטרה, משירות בתי הסוהר או ממשמר הגבול. בשמונה מקרים של רצח נשים בעשור האחרון, היורה היה מאבטח. המקרים האלה מעלים שוב לסדר היום הציבורי את נושא זמינות הנשק החם בבתים - כיצד ניתן למנוע, או לפחות לצמצם, את אירועי הרצח בתוך המשפחה באמצעות נשק ממערכת הביטחון.

מסראשה וואסה ירה באשתו אנגווץ' למוות לעיני ילדיה לפני כחודש. הוא רצח את אשתו בעזרת הנשק שנשא מעצם היותו שוטר. "הקטנה מספרת בגן שהרוצח עשה לאמא 'בום בום', הביא לה מחבת לראש", סיפר אחיה של הנרצחת, "הבן הגדול היה עד לכול, לירי להכול. ומאז שקרה המקרה הוא היה אומר 'אני רוצה ללכת לקבר של אמא שלי, אני רוצה לבקר אותה'. מה היה בזמן הזה שהוא ירה בה והם היו שם? איך הם רואים את התמונה הזאת? אלה היו בטח הדקות הכי ארוכות בחיים שלהם".

שעות ארוכות חלפו עד שכל בני המשפחה קיבלו את הבשורה על מותה של אנגווץ', ומרגע הפרסום הראשוני הוציאה המשטרה צו איסור פרסום על כל פרטי הרצח, למרות שהחשוד היה בידיה. המשפחה בטוחה שהצו הוצא מכיוון שהוא שוטר, והם כלל לא עודכנו בפרטי החקירה. רק שלושה שבועות לאחר מכן, כשהוגש כתב האישום בפרשה, קיבלו בני המשפחה שני עמודים שבהם מתוארים ביובש הפרטים בנוגע למה שאירע באותו יום.

במשטרה עוברים הכשרה ארוכה וסומכים על ערנות המפקדים לסימני התנהגות מחשידים, אך השוטרים לא עוברים בדיקה תקופתית, אלא אם קרה משהו חריג. בחברות האבטחה, מחויבים מאז שנת 2015 נושאי הנשק לעבור הערכה פסיכולוגית לפני כניסתם לתפקיד, אבל גם הם לא עוברים שום בדיקה תקופתית לאחר מכן.

לטענת ד"ר יצחק ברלוביץ', לשעבר מנהל בית החולים וולפסון ומשנה למנכ"ל משרד הבריאות, "חייבים לעשות את המעקב ולעשות את הבדיקות על מנת לראות אם אין איזשהו שינוי או שינוי משמעותי שיכול כמובן להשפיע על הנושא של נשיאת נשק".