דו"ח המבקר: 77% מהרשויות המקומיות לא בדקו מבנים מסוכנים

מבקר המדינה מפרסם דו"ח מפורט על הרשויות המקומיות. בין היתר מצא כי רשויות רבות לא גיבשו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים. בנוסף, אין אכיפה נגד שדרוגים לא-חוקיים של כלים חשמליים דו-גלגליים. המבקר קובע גם: הזנחה באיתור תלמידים נושרים מבתי ספר

הבניין שקרס בחולון

מעקב על השלטון המקומי: דו"ח מבקר המדינה העוסק ברשויות המקומיות מתפרסם אחר הצהריים (שני) ועוסק בשלל תחומים תחת אחריות הרשויות המקומיות. המבקר אנגלמן מותח ביקורת חריפה בכמה נושאים – מטיפול במבנים מסוכנים, דרך אכיפה של דו-גלגלי חשמלי ועד איתור תלמידים נושאים ממסגרות החינוך.

באשר לאומדן מספר יחידות הדיור שנבנו לפני שנת 1980, שייתכן שאינן עומדות בתקן לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה נכון לשנת 2021 עומד על 610 אלף. שיעור יחידות הדיור שניתנו להן היתרים מכוח תמ"א 38 עד שנת 2020, יחסית למספר יחידות הדיור שנבנו לפני שנת 1980 עומד על 7 אחוזים. מספר הרשויות המקומיות שנבדקו שלא ערכו מיפוי של מבנים או של שכונות העלולים להיות מסוכנים עומד על 34 – 77 אחוזים מהרשויות.

מבקר המדינה בדק ומצא כי חוק העזר לטיפול במבנים מסוכנים שפרסם משרד הפנים לפני 50 שנה אינו מפורט. עם זאת, משרד הפנים לא עדכן חוק זה ולא פרסם חוק עזר חדש מומלץ לשימוש הרשויות המקומיות. מתוך 208 הרשויות המקומיות במדינה, שיש להן חוק עזר בנושא מבנים מסוכנים, לכ-86 אחוזים יש חוקי עזר ישנים ולא עדכניים שנחקקו לפני שנת 2010.

[brightcove_iframe video_id='the-main-edition-articles-part-1209212046' autoplay='0' credit='' desc='הבניין שקרס בשנה שעברה בחולון' poster='' kid='1_oi0xdyyx' duration='']

עוד נמצא בביקור כי משרדי הפנים והשיכון לא הנחו את הרשויות המקומיות לבצע סקר מבנים. מתוך 40 רשויות שנדגמו בשאלון, 35 רשויות לא גיבשו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים ולטיפול בהם.

בביקורת עלה כי משרד החינוך לא קבע חובה לבדוק את יציבותם של מבני החינוך מפעם לפעם, בפרט כתלות בגיל המבנים אף על פי שבאים בשעריהם מאות ילדים מדי יום ביומו. בנוסף, שום רשות מארבעים הרשויות שנדגמו אינה מסייעת במענק לתושבים לצורך תיקון ליקויים במבנה מסוכן ו-37 רשויות מתוך 40 שנדגמו אינן מסייעות במתן הלוואות.

המבקר אנגלמן ממליץ כי משרד השיכון יערוך מיפוי ארצי של המבנים עם סכנות בטיחותיות לרבות מבנים שהוגדרו על ידי הרשויות המקומיות כמסוכנים ויפעל לגיבוש תוכנית רב שנתית כלל ארצית לטיפול במבנים אלה בייחוד באזורי הפריפריה לשם קידום הטיפול בהם. על הצוות הממשלתי המקצועי להמשיך בפעילויותיו לקידום הנושא ובקביעת המדיניות שתסדיר את פעולות הרשויות המקומיות ובעלי הנכסים לטיפול במבנים מסוכנים לרבות הסיוע לאוכלוסיות ראויות לקידום בפרט באזורי הפריפריה, שכן ריכוז של דיירים כאלה במבנים מסוכנים מעצים את הקושי שבהתמודדות עם מסוכנות המבנה ועם הסרת המפגעים.

אוכפים חבישת קסדות, לא אוכפים שינויים לא חוקיים

המבקר אנגלמן ערך גם ביקורת מעקב על הסדרת השימוש באופניים ובכלים דו-גלגליים חשמליים במרחב העירוני. בשנים 2020-2019 היו 3,089 פצועים בתאונות במעורבות אופניים חשמליים וקורקינטים חשמליים, בהם 2,846 רוכבים על כלים אלו. מספר ההרוגים מרכיבה על הכלים החשמליים עמד בשנים אלה על 55.

בדו"ח המבקר הקודם צוין כי בשנים 2014-2013, המשטרה מיעטה באכיפת החוק ובאותן שנים מולאו 66 דו"חות בלבד. בשנים 2016-2015 חלה עלייה במספר הדו"חות, שהסתכמו ב-12,356. בביקורת המעקב שמתפרסם בצהריים נמצא כי הליקוי תוקן במידה רבה ובשנת 2020 מילאה המשטרה 58 אלף דו"חות. עם זאת, עיקר העלייה כתוצאה מהתמקדות במילוי דו"חות נגד עבירה של רכיבה ללא קסדה וכמה עשרות דו"חות בודדים בגין עבירות של נסיעה באור אדום ונסיעה נגד כיוון התנועה.

רוכבים על כלים חשמליים בתל אביב
רוכבים על כלים חשמליים בתל אביב (למצולמים אין קשר לכתבה) | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

עוד עלה מהדו"ח כי חלק עלייה של כ-74 אחוזים במספר הכולל של הדו"חות שמילאה המשטרה נגד משתמשים באופניים ובכלים דו גלגליים בשנים 2020-2018. עם זאת, מתוך 58 אלף דו"חות, המשטרה מילאה בין 31 ל-80 דו"חות בלבד על שדרוגים ושינויים מבנים לדו-גלגלי בניגוד לחוק.

בביקורת המעקב נמצא כי משרד התחבורה הוא האחראי לסמכויות פיקוח ואכיפה בנוגע לייבוא ושיווק של אופניים חשמליים. עם זאת, לגבי פיקוח ואכיפה בחנויות ללא רישיון סחר וכן בחנויות או רשתות של צעצועים, משרדי הכלכלה והתחבורה לא ערכו פעולות פיקוח ואכיפה לאיתור כלים שאינם עומדים בדרישות.

מהמשטרה נמסר: "באשר לטענה לפיה משטרת ישראל אינה אוכפת שינויים ושינויים מבניים שבוצעו בכלים חשמליים נציין כי למשטרת ישראל אין כלים טכנולוגיים שיאפשרו לשוטר האוכף בשטח לבצע בדיקה, על אתר, בכלים הדו גלגליים ולקבוע האם ואיזה שדרוגים בוצעו בכלים. לאחר שמשרד התחבורה יגבש את כלי האבחון המקצועי, משטרת ישראל תבצע בו שימוש לצורכי אכיפה והוכחת שינוי המבנה בבית המשפט. נכון לרגע זה, כלי זה לא קיים".

פינוי פסולת ברשויות המקומיות והטמנתה

משקל הפסולת הממוצע לנפש בישראל בשנת 2019 עומד על 680 ק"ג. משקל זה רב ממשקל הפסולת הממוצע לנפש במדינות ה-OECD שעומד על 538 ק"ג לנפש. השיעור הממוצע של הטמנת פסולת בישראל עומד על 83 אחוזים, גבוה מאוד ביחד לממוצע במדינות ה-OECD (42 אחוזים), בארה"ב (53 אחוזים) ובאירופה (35 אחוזים).

בשנת 2020 הוטמנו בכלל המטמנות בישראל 4.66 מיליוני טונות של פסולת. בשנת 2022 עתידות להיסגר חמש מטמנות ובעוד שלוש עד ארבע שנים לא יהיו עוד בארץ שטחים מאושרים להטמנת פסולת. המבקר אנגלמן ציין בדו"ח כי בעשור האחרון עומד קצב הגידול של ייצור פסולת בישראל על 2.6 אחוזים בממוצע בשנה. גידול זה מחייב את הרשויות המקומיות לתכנן את מערך פינוי הפסולת ולהיעזר בכלים טכנולוגיים כדי לאסוף נתונים בנושא ולספק לתושבים שירות יעיל ואיכותי. עוד מצוין בדו"ח כי ברשויות הלא יהודיות בישראל, רמת שירותי פינוי הפסולת נמוכה ביחס לרמת שירותים אלה ברשויות היהודיות.

העיר שהוקמה – ובסכנה של איזון תקציבי

בדצמבר 2015, תחזית משרד השיכון הייתה כי היישוב חריש ימנה כ-57 אלף תושבים. אלא שעד סוף 2020 מנה היישוב להערכת המועצה כ-22 אלף. צפי האוכלוסייה לסוף שנת 2023 עומד על כ-47 אלף. מבקר המדינה מציין כי לא ניתן מענה לגירעון המובנה בתקציב העיר, שתלויה יותר מדי במעניק המדינה לצורך איזון תקציבה ועולה החשש כי לא תוכל לקיים את פעילותה השוטפת ולתת את השירותים המיטביים לתושביה.

העיר חריש
בסכנה לאי עמידה באיזון תקציבי. העיר חריש | צילום: פלאש 90

המבקר אנגלמן מציין כי העיר מהווה משימה לאומית המחייבת היערכות מיוחדת של משרדי ממשלה רבים ושיתוף פעולה ביניהם. כמו כן, חלה אמנם התקדמות מסוימת בתכנון, אך לא ניתנו פתרונות להיעדר אזורי תעסוקה ופתרונות תחבורתיים באזור וכי היעדר פתרון לבעיית ההכנסות העצמיות של חריש מותיר אותה במצב של גירעון מובנה בתקציבה השוטף.

לא עושים מספיק כדי למנוע נשירת תלמידים ממסגרות החינוך

אף שמספרם הכולל של התלמידים במערכות החינוך גדל משנת הלימודים תשע"ו לשנת הלימודים תש"ף עלה בכ-8 אחוזים, מספר משרות הקב"סים (קציני ביקור שדה), שתפקידם לוודא שלכל התלמידים תימצא מסגרת מתאימה ותוענק להם התמיכה הנדרשת, בתקני הרשויות עלה בכ-0.8 אחוזים בלבד – כך עולה מדו"ח המבקר. עוד עלה כי בארבע מהרשויות המקומיות שנבדקו, ממוצע התלמידים המטופלים לקב"ס עולה על 100 מטופלים. למשל בלוד יש שמונה משרות קב"ס בלבד וממוצע המטופלים עומד על 169. במטה יהודה למשל יש 4 משרות קב"ס בלבד וממוצע מטופלים של 113.

עוד נמצא כי קב"סים נסמכים על דיווח מטעם צוותי מוסדות החינוך בדבר תלמידים שאינם מגיעים באופן סדיר לבית הספר ו/או כאלו המגלים סימנים של נשירה סמויה. למשל, בכפר מנדא, לוד ונסה ציונה, אינם עורכים סיורים יזומים לאיתור תלמידים ואינם פועלים באופן יזום לאתר בני נוער שנמצאים בסכנת נשירה גם בזירות שהם נמצאים בהן כמו רחובות הערים ובאינטרנט.

הדו"ח מצא גם כי בשנת 2020, משרד החינוך לא העביר תקציב לתוכנית למניעת נשירה עכשיו לאף רשות מקומית עקב אי אישור תקציב המדינה באותה שנה ולמרות שבאותה שנה עלה צורך מוגבר בהתמודדות עם נשירה בשל מגיפת הקורונה. בשנת 2021 תוקצבו הרשויות בסכום של בין 100-40 אלף שקלים לרשות, אך לא הוקצה תקציב לבני ברק.

ב-6 שנים – נרשמו הונאות של 9.3 מיליון שקלים

התקציב הרגיל של הרשויות המקומיות לשנת 2019 עמד על 71 מיליארד שקל. אומדן הנזק הכספי שנגרם ב-14 רשויות מקומיות שדיווחו על מעילות והונאות בשנים 2020-2015 עמד על 9.3 מיליון שקלים.

מבקר המדינה מצא כי משרד הפנים לא קבע הנחיות לנקיטת פעולות כלל ארגוניות למניעת מעילות והונאות. עוד עלה כי 21 הרשויות שנבדקו התבקשו למסור דיווח למשרד מבקר המדינה על מעילות והונאות שהתרחשו אצלן ונחשפו בתקופה שבין ינואר 2015 למאי 2021. שני שלי דיווחו על 21 מקרי מעילות והונאות. שבעה מקרים מסך כל המקרים היו במסגרת פעילות אגפי החינוך וחמש מעילות בתחום ניהול מלאי. הסכום המצטבר של כלל המקרים שנחשפו ודווחו נאמד בכ-6 מיליון שקלים.

הדו"ח מציין גם כי הרשויות המקומיות בישראל אינן מונחות לדווח למשרד הפנים על מקרי מעילה או הונאה שהתגלו ואין למשרד הפנים נוהל פנימי לטיפול בדיווחים ככל שמועברים אליו כאלה. משרד הפנים גם אינו מבצע הליך להפקת לקחים ממקרים של מעילה או הונאה שהתרחשו ברשות מקומית.

המבקר אנגלמן ציין כי הרשויות המקומיות מחויבות לנהל את ענייניהן הכספיים ואת נכסיהן בזהירות ולפעול לשמור על שלמות הנכסים ועל כספי הציבור. על משרד הפנים לפעול להסדיר באופן כולל את הנושא ועל הרשויות לגבש מדיניות בנשוא וליישם פעולות ובקרות למניעת מעילות והונאות ולשמירה על כספי הציבור.

 חשופים לסכנה של מתקפת סייבר

בביקורת עלה כי רמת אבטחת המידע והמוכנות של מרבית הרשויות המקומיות לאיומי סייבר היא נמוכה וכי הרשויות השונות שבחן משרד הפנים נבדלות זו מזו במידה רבה מבחינת מוכנותן לאירועי סייבר. נכון לאוגוסט 2021 עולה מהנתונים כי 67 אחוזים מהרשויות שנבדקו קיבלו ציון הנמוך מ-60 ואילו רק 8 אחוז מהרשויות שנבדקו קיבלו ציון הגובה מ-80. הציון הממוצע היה 48.

בביקורת נמצא כי משרד הפנים ומערך הסייבר לא השלימו את הסדרת הסמכויות החסרות בכל הנוגע לרגולציה ולהנחיה מקצועית של הרשויות המקומיות בתחומי אבטחת מידע והגנת הפרטיות. בתוך כך, משרד הפנים לא פעל להכנת נוהל שמטרתו להנחות את הרשויות המקומיות כיצד לפעול בנושא. כפועל יוצא, נכון למועד סיום הביקורת – אין לרשויות המקומיות גורם מסדר בתחום אבטחת המידע והגנה מאיומי סייבר וזה שנים שהרשויות פועלות ללא הנחיות מקצועיות ברורות בנושא וכל רשות מקומית פועלת בעניין לפי ראות עיניה.

בביקורת נמצא כי 61 אחוזים מהרשויות המקומיות שהשיבו על השאלה בנושא קיום תוכנית להתאוששות מאסון ציינו כי אין מנגנון מוסדר להמשכיות של פעילות המחשוב ברשות בהתרחש אירוע סייבר. המבקר אנגלמן ממליץ שמשרד הפנים ומערך הסייבר יפעלו במשותף תוך התחשבות בייחודיות של מגזר השלטון המקומי ובכך שגם יוסמך רגולטור מוביל להסדרת ההיערכות של הרשויות המקומיות לאיומי סייבר ולקביעת נהלים מתאימים שיסדירו את פעילות הרשויות המקומיות בנושא.

אחרי הקורונה: ירידה בכמות האנשים שהגיעו לטפל בהתמכרויות

מבקר המדינה מצא כי בזמן שאומדן משרד הרווחה עמד על 120 אלף אנשים הממוקמים על רצף השימוש בסמים ובאלכוהול בישראל בשנת 20202, מספר המוכרים לרשויות המקומיות ולגורמי הטיפול עמה על 26.5 אלף ומספר המטופלים בכלל היחידות לטיפול בהתמכרויות ברשויות עמד על 15.2 אלף, מתוכם 929 בני נוער.

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

עוד עלה בביקורת כי הקיצוץ בתקציב שהועבר לרשויות המקומיות עקב היעדר תקציב מדינה הביא לכך שלרשויות המקומיות לא היה תקציב לפעילויות בשנים 2020-2019 והן נותרו עם תקציב להחזקת כוח האדם בלבד. עיריות חיפה וראשון למשל שילמו מתקציבן כדי לשמר את כוח האדם העוסק בהתמודדות עם התופעות. בעיריות נוף הגליל וטירה הוצאו עובדי התוכנית לחל"ת או הוסטו לתפקיד אחר.

בסוף שנת 2020, ל-134 מתוך 255 הרשויות המקומיות בישראל, שבהן היו 1,846 מטופלים ומתוכם 76 בני נוער, לא הייתה יחידה לטיפול בהתמכרויות. עוד נמצא כי 81 מהרשויות המקומיות שאין בהן יחידה לטיפול בהתמכרויות הן רשויות יהודיות ו-53 רשויות ערביות. כמו כן, בעקבות הפסקת ההתקשרות עם העמותות בשנת 2019, בשנה לאחר מכן חלה ירידה לעומת שנת 2018 של 715 מטופלים שהגיעו ליחידות הטיפול.