דירה להשכיר - בבני ברק: כיצד מתאימים ספרי ילדים לחרדים?

בילדות של כולנו זכור הרגע הזה: באחר צהריים קיצי אנו נלקחים מן הגן אל שבוע הספר, ומושיטים יד רועדת אל אחד מאלפי הדוכנים המציעים ספרות ילדים משובחת. ההתרגשות הילדית היא זו שחוגגת, אולם מאחורי הדוכנים הומי האדם ומתחת לערמות הספרים, מסתתרות לרוב גישות חינוכיות מלאות מחשבה. בין שורותיו האלמותיות של הספר "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, נכתב קונפליקט בין-תרבותי שגורם לקוראים הקטנים להזדהות בלא ידיעתם עם היונה שמשכינה שלום בבניין; בסופו של הספר "מעשה בחמישה בלונים" של מרים רות, הבלון האדום פורח – והילדים לומדים מהו אובדן בפעם הראשונה, והולכים לישון כשהם מבינים יותר וחושבים יותר.

לכן, אך טבעי שבחברה שונה - בחברה החרדית שמתגוררת דלת לידנו, יוצב דוכן ספרים שונה מזה החילוני. דוכן בעל תוכן משלו, שמרכז את סט המסרים שנתפסים כהולמים באותה חברה. אותו השוני נועד להקל על המעבר מהבית המחתרתי שהקימה יעל אל אווירת בית הכנסת, ולהתאים את דמות החזיר ב-"דירה להשכיר" לקהל הכשר. כיצד ילדים חרדים זוכים להציץ במסריה של הספרות העברית מאת לאה גולדברג, מרים רות ולוין קיפניס מבין ערמות סיפורי החכמים?

כתבות נוספות בחדשות 13:

"ניצל רצונן לדגמן": גבר נעצר בחשד לעבירות מין בעשרות קטינות

סעודיה: הפגין נגד השלטון בגיל 11 – ונידון למוות כעבור 6 שנים

פרשת קריסת המרפסות בחדרה: נסגר התיק נגד החשודים

שבוע הספר מתקיים בישראל באופן ממוסד מאז סוף שנות החמישים, אך רק לאחר כארבעה עשורים נערך לראשונה "שבוע הספר התורני". על אף ששני האירועים נערכים במקביל - שבוע הספר החרדי אינו מאורגן, אלא נערך באופן פרטי במרכזים מסחריים שנמצאים בעיקר בבני ברק ובירושלים. כמו בספריות חרדיות, גם בחלק מהירידים יבחרו להתמקד בנתח מצומצם יותר של ספרים עבור הזרמים שמגיעים לאותו יריד, אך בחלקם ישאירו את ההיצע רחב - ואת הבחירה לקורא.

בשנים האחרונות חל מהפך בתחום ספרי הילדים - דווקא בז'אנר שבמבט ראשון מתאים לציבור החרדי בתמימות שהוא מייצג ובלקחים החינוכיים החבויים בו. נדמה כי קם קול הקורא לרכך גם את הספרות העדינה הזו. איתן נדיבי, צעיר בן 24 המנהל את מיזם "מתורת הארץ" - פרויקט שיתופי להפצת תורת הישיבות הציוניות, מספר כי ספרים כמו "איה פלוטו" ו-"המפוזר מכפר אז"ר" יופיעו לעיתים בגרסאות המקור בבתי חרדים, בעיקר בזרם הליטאי, אך מוסיף כי "בכל פעם שמגיעים לאיזו סיטואציה בעייתית – פשוט מדלגים עליה. למשל, כששני הכלבים בספר המוכר 'בייגלה' מתנשקים בסיום, פשוט לא מקריאים לילדים את הסוף", מסביר נדיבי.

גם חבורות הבלשים, בסגנון "חסמב"ה" של יגאל מוסינזון, התגנבו בעת האחרונה אל הספריות החרדיות: "בדרך כלל זו תהיה חבורה של ילדים חרדים שמגלים פשע ופותרים אותו. לפעמים ממש בעזרת הרב, או בעזרת החכמה שלהם לאחר שלמדו גמרא - העיקר יהיה שזה סיפור בלשי-חרדי צנוע", סיפר נדיבי. "יש גם קומיקס בהשראת סיפורי התנ"ך, או סיפורי חז"ל. כאן יהיו הבדלים חינוכיים ממש – ויהיה גם מסר שאומר שתפילות יכולות לעזור במציאת הפתרון", אמר.

מנוחה פוקס, סופרת ילדים חרדית שהוכרזה ב-2016 כסופרת הפורה ביותר, מעידה כי גם היא חוותה על בשרה את השינוי בספרי הילדים: "כשלא היו סופרים חרדיים לילדים, היו מכינים שכתובים של ספרים מוכרים. אנשים היו מוחקים איורים ומציירים תמונות אחרות במקומן, מוחקים מילים טעונות בתוך הספר. היום אין צורך בכך. לדבריה, "לא פעם אני נשאלת מה עם הקלאסיקות? אז תתפלאו, אבל לציבור החרדי לא חסר דבר. גם ילדי הציבור החרדי יודעים לשנן בעל פה קטעים מתוך ספריי 'דדי גמדי – גמד הילדים' בדיוק כפי שילדי הציבור הכללי משננים את 'תירס חם'".

לפי פוקס, השפע שמוצע היום כלל לא מעורר צורך להושיט יד אל מדף ספרים עברי-חילוני: "החנויות גדושות ומגוונות. אני כותבת גם ספרים שבהם הדמויות הראשיות הן בנות - אולם על פי רב, הם לא יסופרו לבנים". לדבריה, "אנחנו לא יכולים להראות אצלנו ציבור חילוני כמו ילדה עם מכנסיים ולהכניס לבתים שלנו את התדמית הזו. בבית שלי אני לא רוצה לתת לזה גושפנקא. גם לנסיכות היפיפיות אין מקום – כשיש סיפורי שידוכים זה רק בגיל מאוחר יותר - וגם הם עוסקים בהלבטויות פנימיות של בחור הישיבה".

מתיאוריה של הסופרת עולה כי בעקבות השינויים הטכנולוגיים, בבתים החרדיים מקפידים להפחית את החשיפה לעולם החילוני החיצון, ויפה שעה אחת קודם - במיוחד בספרות: "היום גם אם אנחנו לא רוצים, ילדים יוצאים לרחוב ורואים מסכים מרצדים. יש די והותר מזה, ואני לא רוצה להכניס את זה גם לתוך הבית. אני אספר לילדים שיש כזה דבר חילוני שנוסע בשבת – אבל ארצה להסביר להם שיש סוג של אי, שלדעתי הוא המקום הנכון עבורם".

פוקס מספרת כי הקריאה של הספרים המותאמים היא נחלתם של ילדים חרדים במשך כל השנה: "במידה מסוימת החודש הזה מיותר מבחינתם. בעבר, ספר היה מקודש בעיניי ילדיי, בחיים הוא לא היה מונח על הרצפה. היום יש ספרים בעשרה שקלים והמון ספריות פתוחות. כשילדים לא משחקים למטה עם חברים, מה שנותר להם לעשות הוא לשבת ולקרוא בבית". למעשה, על מנת להכיר את השכן שלנו טוב יותר – אנו נדרשים לדעת כי שבוע הספר אינו אירוע משמעותי במיוחד בקרב הפעוט החרדי. לפחות לא כפי שהוא בעיניי הילד החילוני. אך בניגוד לערמות הספרים שיילקחו אל בתי תל אביב לאחר הערב הנרגש בכיכר, נדמה כי הספרים שעל המדפים בבני ברק ובירושלים לא יעלו אבק.