הקרב על הסומו: הלוחמות שעשויות להציל את אומנות הלחימה היפנית

מבחינת רוב בני האדם, אומנות הסומו היא סוג של קוריוז – מאורע היתולי שבמהלכו שני גברים כבדי משקל, לבושים בתחתונים, מסתערים זה על זה מתוך כוונה לדחוף זה את זה. אך אומנות הלחימה הזאת מאגדת בתוכה תרבות שלמה בת כ-2,000 שנה, תרבות שנמצאת כעת בסכנת הכחדה ושהדבר היחיד שיכול להציל אותה – הוא נשות יפן.

בשנה האחרונה מנהלות נשות יפן מאבק על הזכות להתחרות באופן מקצועי בענף הספורט שבו לפי שעה הן יכולות להתחרות רק במסגרות של חובבות.

יש מי שמייחסים את החרם על נשים בסומו לעובדה ששורשיו של הענף בטקסי שינטו עתיקים שנועדו לבדר את "אלות הקציר" שעלולות היו לקנא לו נתקלו בנוכחותן של נשים. אחרים טוענים כי הסיבה היא תפיסתה של האישה כטמאה ושל זירת הסומו, הדויו, כקדושה. כך או כך, העובדה היא שמדובר - עדיין -  בענף גברי לחלוטין.

בשנה שעברה עמד ריוזו טאטאמי, ראש עיריית מאיזורו שבקיוטו, בתוך הדויו ונשא נאום חגיגי לרגל פתיחת טורניר סומו מקומי. לפתע, באמצע נאומו, החל טאטאמי לחוש ברע וקרס על הרצפה. שתי נשים, אחת מהן אחות מוסמכת, רצו לזירה כדי לסייע לטאטאמי אולם גורשו מהמקום - רק בשל היותן נשים.

כאשר יצא טאטאמי מבית החולים קרא ראש העיר להפסקת החרם על נשים בסומו. עולם הסומו נרעש, אולם דבריו של טאטאמי נאמרו בדיוק בעיתוי הנכון.

כמה חודשים קודם לכן נחשף כי אחד השופטים הבכירים בענף נחשד שהטריד מינית שופט אחר, צעיר יותר. הפרשה הביאה לכך שכל לוחמי הסומו המקצועיים ביפן ומאמנים ושופטים רבים נחקרו ופרשות התעללות אחרות נחשפו. וזו ממש לא הייתה השערורייה הראשונה בעולם הסומו - הפרשה נחשפה לאחר שבשנת 2017 נאלץ כוכב הסומו הגדול בעולם, הארומאפוג'י המונגולי, לפרוש לאחר שנתגלה כי תקף באלימות לוחם אחר.

הלוחם האגדי שזכה בתואר "יוקאזונה" והיה אורח קבוע בתוכניות הבידור ביפן – פרש מהענף בבושת פנים. לפתע המונופול הגברי על הספורט החל להיראות כחיסרון – אם פעם לוחמי הסומו נתפסו כמודל האצילות היפנית – לפתע הם החלו להיות מזוהים עם אלימות ושחיתות.

לפתע החלו לצוץ ביפן יותר ויותר מועדוני סומו לנשים. לא מדובר במוסדות מקצועיים מוכרים, אולם נשות יפן נכונות להמשיך ולהיאבק על זכותן להשתתף בענף.

אם בעבר קשה היה לדמיין את עולם הסומו המקצועי נפתח ומקבל לחיקו גם נשים – כיום יותר ויותר יפנים מעריכים כי מדובר בעניין של זמן בלבד. התקשורת העולמית כבר מסקרת בעניין רב את מחנות האימונים האלה ולנשים המתאמנות בהם יש יותר ויותר תקווה כי יוכלו להפוך את התחביב הזה למקצוע.

מלבד העניין הערכי, יש גם אינטרס כלכלי מובהק של ראשי הענף – בשנה שעברה בוטלו מבחני כושר ללוחמים צעירים מהסיבה הפשוטה שאיש לא היגיע אליהם.

הגיל המאוחר ביותר שבו אפשר להתחיל להתאמן בלוחמת סומו הוא 23. וביפן שנמצאת במשבר דמוגרפי גדול פשוט אין מספיק גברים צעירים שימשיכו לקיים את הענף הזה. החיים הצפויים ללוחמי סומו קשים ביותר.

הם מבלים כמעט את כל זמנם במחנה האימונים – המכונה "אורווה" – ונאלצים להשמין באופן שמסכן את בריאותם. לכן לא קשה להבין את חוסר הנכונות של צעירים רבים להיכנס לדויו.

אם לאומנות הלחימה העתיקה הזאת יש איזשהו סיכוי לשרוד במשבר העמוק שבו היא נמצאת – הוא טמון בנכונות שלה, אם תהיה כזאת, להשתחרר מהמסורות העתיקות שלה ולנוע לעבר העתיד.