יהודים או ישראלים? בכל מה שנוגע ליחס לישראל, יהודי אירופה מסוכסכים עם עצמם

בווידאו: מירי מיכאלי בכינוס רבני אירופה

באולם רחב ידיים, על גג מלון 5 כוכבים באתונה המשקיף לעבר האקרופוליס, ישבו ביום סתווי בנובמבר האחרון הרבנים הראשיים של הערים הגדולות ביבשת אירופה. על סדר יומם, הסוגיות הבוערות של השנה האחרונה: המוני הפליטים המחפשים מקלט ביבשת, טרור אסלאמי קיצוני על אדמת אירופה, גוש האירו והחשש מהאנטישמיות הגוברת. אבל עוד נושא עלה על הפרק: יחסם של הרבנים למדינה קטנה ומסוכסכת אי שם במזרח התיכון, ישראל.

לכאורה, אפשר להניח - כמעט באופן אוטומטי - שהרבנים הראשיים של אירופה, בוועידת רבני אירופה, שאינם יוצאי זרם קיצוני כזה או אחר, בעלי תפקיד רשמי ממלכתי, הנושאים ונותנים מול ממשלות אירופה בענייני דת והקהילה היהודית, תומכים בקיומה של מדינה זאת, בקונסטלציה כזאת או אחרת, ציוניים יותר או פחות. ואכן, באחד מימי הכינוס המיוחד באתונה נכנסה לתוקפה החלטת האיחוד האירופי לסימון מוצרים מיהודה ושומרון ומרמת הגולן, ולא מעטים מרבני אירופה הסכימו לגנות את ההחלטה בתקיפות ואפילו אל מול עדשת המצלמה. אחרים, סירבו, מטעמים פוליטיים או נמנעו בשל מורכבות העניין ויחסם לממשלה הנוכחית בישראל.

>> לסיכומי שנה נוספים

אירופה והפליטים: אנגלה מרקל, אשת הברזל | דור גליק

ארה"ב: טראמפ, כבר מזמן לא בדיחה | גיל תמרי

בחן את עצמך: מה אתם זוכרים מ-2015?

מעוררת מחלוקת, השאלה אצל מי

מאוחר יותר, עלתה סוגיה מעוררת מחלוקת אל שולחן הדיונים הרבני-אירופי: האם על רבני אירופה, בבואם לפני השלטון בארצם להתייחס לעניינים הקשורים בישראל? הכוונה לעניינים פנים ארציים וגם הקשורים ביחסי המדינות ואפילו באינתיפאדת הסכינים המתמשכת. "מעוררת מחלוקת", כיניתי את הסוגיה? אולי בקרב כותבת שורות אלה או כמה מקוראיהן, אך לא בקרב הרבנים שהסכימו כמעט פה אחד: תהיה עמדתם אשר תהיה, את ישראל ומעלליה הס מלהזכיר.

הטענות הגיוניות. על הרבנים לדאוג לרווחתם של אנשי הקהילה היהודית בארצם ולא להיכנס לסוגיות פוליטיות מדיניות. מוטב שירחיקו עצמם מעיסוק ב"טראבל מייקרית" שבלבנט ויתמקדו בענייני הציבור והמקום. בעמדת המיעוט הקולני היה אחד: רב שנחשב לעילוי במקום מוצאו, שמאיים להחרים את הוועידה בכינוס הבא בשל גישתה הבדלנית מישראל. הוא רואה בזה עיוות ומזדעזע מכך שדווקא הדמויות הבולטות בעולם היהודי באירופה לא יעמדו לצידה של ישראל, בצר לה.

אפשר להתווכח על הדיון בוועידת רבני אירופה, אבל אפשר ללמוד ממנו והרבה על הגישה הדואלית של רבים מיהודי היבשת לישראל.

לא אחת נשמעה כאן באירופה טענתם של יהודים רבים שנפגעו מוונדליזם אנטישמי, אנטישמיות מילולית או פיזית, שכל פעם שקורה משהו בישראל הם סובלים מזה כאן. ואכן, הסטטיסטיקה תומכת בטענה הזאת, עם עלייה ברורה במספר התקריות האנטישמיות לאחר המבצעים בעזה בשנים האחרונות, למשל.

לעתים, הקורבנות מציינים את העובדה הזאת כעובדה ותו לא. לעתים, זו טענה של ממש - מה ביני הצרפתי/בריטי/בלגי הגאה, למתרחש בישראל? לא בחרתי בראש הממשלה ושריו, לא התערבתי בסכסוך ההיסטורי וגם אין לי עניין בו, אך אני עדיין משלם את המחיר, על המתרחש שם, מכיוון שאני יהודי.

זו כבר תופעה של ממש: לצד אזרחים אירופים ששולחים את ילדיהם להתגייס לצה"ל, מפגינים תמיכה בישראל בפרהסיה ונלחמים על שמה הטוב של המדינה - ואלה מהצד השני של המתרס, המצטרפים לתנועת החרם על ישראל ומגנים אותה בכל תוקף תוך הדגשה של העובדה כי הם עצמם יהודים - יש זרם נוסף, כזה שרק רוצה להתרחק משיוך למדינת ישראל, בין או הוא תומך בה או מתנגד לה. ולא מדובר במקרים בודדים של אנשים פרטיים, אלא בתופעה חוצת ארגונים ומוסדות יהודיים ביבשת.

בקהילה היהודית בבריטניה, למשל, כמו בערים אירופיות רבות אחרות, יש חלוקה מובהקת בין הקהילה הישראלית והיהודית. פעמים רבות, המטרות זהות, אך יש ריחוק בין הצדדים. הבידוד הזה קיים כאן גם בין ארגונים שונים, יהודיים או פרו-ישראלים. במלחמה נגד תנועת החרם על ישראל, למשל, יש ארגונים מסוימים שתמיד ייצאו להפגין וינסו לגייס ארגונים יהודיים אחרים, אך אלה לא משתפים פעולה.

צדיק מפגין, אתה בא להשלים מניין?

ככלל, נראה שכל ארגון - גם אלה שמזוהים עם תמיכה בישראל - שומר על ה"רשימות" שלו ולא משתף אותן עם ארגונים אחרים. וכך, בהתראה של שעה, הארגונים הפרו-פלסטינים יכולים לקיים הפגנה של מאות ואפילו אלפים, בעוד תומכי ישראל יתקשו להשיג מניין. החשש הזה משיתוף הפעולה נובע לא רק ממלחמות קרדיט וכבוד, אלא גם בשל המורכבות ביחס לישראל של רבים מבני הקהילה ורצונם להזדהות עימה. לא אחת בהפגנה נגד אנטישמיות הונפו דגלי ישראל, מה שהפריע מאוד לרבים בקהילה שביקשו להסתירם.

הקרע הפנים-קהילתי הזה התעצם בשנת 2015. זו היתה שנה שבה כמה מיהודי אירופה הגיעו למסקנה שאין עתיד ליהודים ביבשת הזאת, היו אף מי שמיהרו לעלות לישראל או להגר למדינות אחרות, או לפחות לרכוש נכס במקום אחר על הגלובוס, שיהיה. בעבור אחרים, זו אינה אפשרות העולה על הדעת.

זו היתה שנה שבה היחס האירופי לישראל עלה כמה פעמים על סדר היום הישראלי, ואילץ יהודים רבים שחיים באירופה, פעמים רבות בעל כורחם, להחליט איפה הם עומדים ביחס למדינה שאולי מעולם לא ביקרו בה ואין להם דבר במשותף עם תושביה, פרט ללאום.

האם לכל היהודים באשר הם גורל משותף? האם גם מי שתומך בישראל צריך לעשות זאת בריש גלי? האם מוטב לשתוק ולהתרחק מכל מה שקשור בארץ המסוכסכת? אלה הן מחשבות שיעסיקו את יהודי אירופה גם ב-2016.