"למי שישראלי ויהודי בבריטניה המציאות לא פשוטה, מרגישים את השנאה"

מיכאל דקל הוא צעיר בן 20, יהודי וישראלי, אך יחד עם זאת, כשהוא מסתובב ברחבי הקמפוס לא תשמעו אותו אומר מילה אחת בעברית, או מביע תמיכה גלויה בישראל או בצה"ל. דקל, כמו רבים אחרים, חושש מתנועת החרם המתעצמת בבריטניה, שמשפיעה ישירות על צעירים כמוהו- חסרי יכולת להתחמק מהחיכוך בין העמדה הפוליטית הרווחת לבין זהותם שלהם.

דקל לא זאת בלבד שלא מרגיש נוח לומר "אני ישראלי גאה", אלא לא מרגיש חופשי להיות מי שהוא. "למי שישראלי ויהודי פה המציאות לא פשוטה, לא זורקים פה אבנים אבל כן מרגישים את העוינות והשנאה", הוא אומר.

כמו רבים במדינה, ההצטרפות של הסטודנטים המקומיים לתנועת ה-BDS לא הפתיעה אותו. לדבריו מדובר באקט סימבולי, התחלה שעשויה להתעצם בעוד כמה שנים לדבר גדול הרבה יותר. "כל האיגודים של הסטודנטים מאוד תומכים בזה", הוא מציין בדאגה ומוסיף שגם סטודנטים בריטים ניטראלים נוטים להיות מושפעים מעמדות אלו, הגם שהם לא חוקרים את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני לעומק.

דקל שואב תקווה מכוונת איגוד הסטודנטים היהודים לנסות לבטל את ההחלטה ומהתגובה הנחרצת של תנועות הסברה כמו STAND WITH US. אלא, שלדבריו בטרם מבהירים את הצד של ישראל בקונפליקט יש להדגיש את חשיבות עצם קיומה - כמדינה שהיא גם דמוקרטית.

לסרט "שנאה: מסע ללב האנטישמיות" על האנטישמיות החדשה באירופה

בבריטניה, חשוב להדגיש, אכן ישנם גורמים ששוללים את קיומה של ישראל כמדינה, בעיקר בשל הביקורת על פעולותיה בשטחים. עומרי שיריון, סטודנט יהודי בן 19 בנוטינגהאם, מספר על ויכוח שניהל עם סטודנטית אחרת, אשר הטיחה בו "אז אתה חושב שישראל זו מדינה? זה נתון לוויכוח!"

לא מדובר במקרה היחיד שבו הרגיש לא בנוח, או שחש שמתנכלים לו בשל היותו יהודי, המזוהה באופן אוטומטי עם עמדותיה של ישראל. "אלו הדברים הקטנים" הוא אומר ומציין מקרים שבהם הוקמה כאקט מחאתי עמדת בידוק לתעודות זהות מחוץ לספרייה, או שמפגינים נשכבו ברחבי הקמפוס והעמידו פני מתים. הוא הוסיף כי גם במנצ'סטר, עיר שנחשבה תמיד למסבירת פנים ליהודים, הוחלט למנוע אספקת אוכל כשר - משום שהאספקה אינה תואמת את מדיניות החרם על ישראל.

מהחלטה הסטודנטים הוא אפוא התאכזב, אבל לא הופתע. לשמחתו, מדובר מבחינתו במיעוט שכופה את דעתו הקיצונית על הרוב - שדווקא לא אכפת לו מהסכסוך כהוא זה. באוניברסיטה שלו, הוא מציין שהוא דווקא מרגיש בנוח להעיד על עצמו כיהודי תומך ישראל ולהביע את דעותיו - דבר שכנראה היה מהסס לעשות במקומות אחרים.

האם ישראל מנצחת או מפסידה אפוא בקרב על דעת הקהל? שיריון לא חושב פעמיים - "ישראל מפסידה. יש תחושה חזקה מאוד של אנטי-ישראליות, וזה משפיע פה על כולם".