מהצפון עד הדרום: מסלולי אופניים ליום כיפור

יש אנשים שמכוניות מהירות עושות להם את זה. יש אנשים שחולים על אופנועים כבדים. ויש גם אנשים שמרגישים הכי בבית בתוך ג'יפ ארבע על ארבע מכוסה בבוץ ואבק. אך בואכה יום כיפור, אוהבי הדיזל, השמן והכבישים המהירים יאלצו לאפסן את הכלים הממונעים למשך יום אחד בעודם חוזרים, יחד עם רוב עם ישראל, לפדל במרץ על הכלי הראשון עליו כולנו למדנו גלגל מהו: האופניים.

האופניים הם אמצעי התחבורה הבריא ביותר, לגוף וגם לכדור הכחול הקטן בו אנו חיים. בעוד המודעות האקולוגית צוברת תאוצה ברחבי העולם וגם קצת אצלנו, יותר ויותר אנשים מתחילים להבין שהאופניים הם למעשה החבר הטוב ביותר של האדם בתזוזה. ביום כיפור רובנו הופכים להיות קצת דומים למפדלים מקצועיים, רק בזעיר אנפין. פתאום אנחנו נורא קשורים לאופניים שלנו. פתאום ממש כיף לפדל ברחובות ובין החורשות. פתאום נוצרת סימביוזה בין טוסיק למושב משולש, בין כפות רגליים לפדלים. פתאום נגמר לנו האוויר.

מה שמתחיל בקטן, דוגמת רכיבה קלילה ביום הכיפורים, עלול להתפתח לרצון להמשיך לתור אחר אתרי רכיבה מומלצים ברחבי ארץ ישראל. לא חסרים כאלו בארצנו הקטנטונת, ולהלן מספר המלצות.

מורה לרוכב הנבוך

לפני שנתחיל, מספר מונחי מפתח: על פי עירא שמש, רוכב ותיק ועורך באתר האינטרנט בלו-בייק, יש להבדיל בין רכיבת כביש, הנעשית בדרך כלל על גבי אופניים קלים בעלי צמיגים דקים, עם יחסי הילוכים קשים יותר במטרת חיפוש אחר מהירות ממוצעת גבוהה לאורך זמן, לבין רכיבת שטח הכוללת עליות וירידות רבות, ונעשית על גבי אופני הרים שהם כבדים יותר ובעלי צמיגים עבים יותר. כמו כן יש להכיר את המונח "סינגל טרק" או "סינגל": מדובר במסלול שטח, מעין שביל צר, המותאם לדו גלגלי ולהולכי רגל. על פי שמש, רוכב השטח מחפש לרוב את מה שהוא קורא לו "זיכוך נפשי": חיבור לטבע ולאדמה תוך כדי שיפור הכושר, יכולת הרכיבה הטכנית והתגברות על מכשולים.

דבר המקצוענים: מצפון ועד דרום, מקל ועד מאתגר

יער בין שמן: אחד היערות הגדולים בישראל. ממוקם בקרבת לוד ומודיעין. מדובר באזור מאד פופולארי, המכיל מסלולי רכיבה לכל הרמות, כוללת דרכים פתוחות (4X4) ופשוטות יחסית, וגם הרבה "סינגלים".

פארק בריטניה: ממוקם בשפלת יהודה, כחלק מיערות ירושלים. אזור זה משופע בחי וצומח, ומסלולי הרכיבה בו מאופיינים על ידי משטחי סלע.

ירידה מערד לכיוון ים המלח: על-פי שמש, מדובר במסלול רכיבה יפה ביותר, הכולל "סינגל טרקים" ודרכים פתוחות. הירידות הסופיות לים המלח הינן תלולות מאד ובחלקן הדרך מורכבת מסלעים ובולדרים גדולים, כגודל כדורגל.

צוק מנרה: אתר בגליל הכולל רכבל המגיע עד לשיא גובה הרי נפתלי שבגליל העליון. באתר קיים מסלול 4X4 "קל" וגם סינגלים תלולים מאוד לרכיבת ברמות הגבוהות ביותר, שניתן לרכוב בו עם אופני שטח. אל המסלול מגיעים בעזרת הרכבל, ולא מדובר במסלול למתחילים. מדובר באזור שהוא באופיו משויך יותר לרכיבת אקסטרים.

רן פרופיס, פסיכולוג ורוכב שטח מנוסה, נהנה מרכיבה בעיקר בסופי שבוע. פרופיס מעיד על עצמו כמחפש "מסלולים מאתגרים מבחינה טכנית, תלולים ומפתיעים" וממליץ על מספר אתרים ומסלולים מובחרים:

אזור יער בארי: מצוי בצפון הנגב. ידוע בשל פריחת הכלניות החורפית והנוף המדהים שבו. מסלולי הרכיבה באזור בארי מותאמים לכל הרמות והגילאים, כאשר ניתן לרכב לאורך מסלול ארוך יחסית בן 20 קילומטרים. המסלולים ביער בארי קלים יחסית כיון שמדובר באזור מישורי.

מרכז מיר"ב: ממוקם באזור הכרמל בצפון. אתר רכיבת שטח פופולארי ביותר, משופע עצי אורן ו"סינגלים" לרוב. מדובר במסלול קלאסי לרוכבי שטח שיש בו הכל, כולל מקפצות ורמפות בנויות.

מסלול אלון שוקף קלח: ממוקם בצפון הארץ, באזור שמורת הר כרמל וגן לאומי הר שוקף. מדובר במסלול שטח ארוך ומהנה, מלא ב"סינגלים", היוצא מנחל אלון ומסתיים באזור נחל קלח. במסגרת המסלול חווים הרוכבים שתי עליות קשות יחסית, ולאחר מכן ירידות כיפיות.

רכיבה בעיר

למרות שפע מסלולי השטח, רבים מאיתנו נהנים לרכוב לא בין עצי אורן דווקא, אם כי לאורכם של כבישים וסמטאות. עירא שמש, שרכש לא מעט ניסיון ברכיבה אורבאנית, מספר: "כשאני רוכב בעיר, אני מחפש פורקן. אני שם אוזניות ושומע מוזיקה, ומאתגר את עצמי."

ואכן, העיר הינה מקום טוב לרכיבה מאתגרת מבחינה טכנית ואף גם אקרובטית, הידועה בשם Street ומציתה אצל רבים את להבת האדרנלין. עבור אלו ששמרו את אופני ה- BMX מפעם, שמש מונה את רחבת מוזיאון תל אביב, כיכר רבין, הטיילת בתל אביב וכיכר אתרים כמקומות בהם ניתן ליהנות מרכיבה המציעה קצת יותר אקרובאטיקה ופעלולים מטיול רגוע לאור פנסי הלילה העירוניים. רק סעו בזהירות.

עם הפנים לעתיד

כיום קיימים בישראל עשרות אלפי רוכבי אופניים, הנהנים מהמרגוע הנפשי שהם חשים כאשר הם אוחזים בכידון ומתחילים לשרוף קלוריות. עבור רבים מהם, מדובר לא רק בספורט ותחבורה, אלא גם בדרך חיים. לפיכך, יש להם כמה שאיפות לעתיד. בכל הקשור לרכיבת Street, עירא שמש היה רוצה לראות בישראל פארקים עירונים לאופניים. לטענתו, "יש כאלו שרוצים לרכב באופן מאתגר אך אינם יכולים לנסוע רחוק, ילדים או בוגרים שלא יכולים לשרוף יום שלם. כדאי לרכז את מוקדי הרכיבה הטכנית–אקרובטית למקומות ספציפיים בערים, עם רמפות, בריכת ספוגים, טרמפולינות ייעודיות ומסלולי פאמפ טרק."

לרן פרופיס חסרה ההשקעה המסודרת בשטח, לרבות יותר מסלולים מוסדרים בשטח, בדומה לחו"ל. לטענתו, "ניתן לבנות יותר מסלולים ביערות. וניתן להשקיע בבניית רכבלים, שייקחו את הרוכבים במעלה ההרים."

ובעוד פנינו לעתיד, שווה לאזכר את המיזם השאפתני 'הרים סובב כנרת' – הכשרת שבילי רכיבה לאופניים על גבי ההרים הסובבים את הכנרת, מסלולים באורך כולל של 114 ק"מ אשר יחצו דרך אתרי תיירות וצלבנות בולטים באזור. מדובר בפרויקט משותף של התאחדות מלונות טבריה, חברה הממשלתית לתיירות, קק"ל והרשויות המקומיות והאזוריות סביב הכינרת, וסיומו מתוכנן לסוף 2008.

לסיכום, אין כמו יום כיפור להזכיר לכל אחד מאיתנו את נפלאות הפדל, הכידון והשרשרת המשומנת. ובמילותיו של המומחה: "לכל ילד יש בשלב מסוים אופניים. הכל מתחיל משם."